That's What Makes a Good Story

פרק 35: "נגמר"

שטפתי את הסדין באמבטיה כדי להסיר את הכתם דם וזרקתי את הסדין לכביסה והתחלתי לחמם את הזרם מים באמבטיה על מנת שיהיה חמים ונעים בשבילי ובשביל ניקולס.
אני וניקולס נכנסנו מתחת למים החמים, סיבנו זה את זו וכמובן שהתחבקנו ועשינו שטויות.
"אז זהו? אנחנו זוג רשמית?" שאלתי.
"מה זה זוג רשמית? סקס לא מעיד על זוג אמיתי. הוא מעיד על הפתיחות שיש, מוכנות ומשיכה" הוא אמר.

שטפנו זה מזה את הקצף ויצאנו. הבאתי לו מגבת ועטפתי את עצמי והוא את מותניו.
"מה השעה?" הוא שאל כאשר הוא קפץ לחדר באמצעות הקביים.
"אחד וחצי" אמרתי.
"איפה הם לעזאזל? הם היו צריכים כבר לסיים עם זה" הוא אמר.
"הם בטח בדרך" אמרתי ושמתי את ידו על לחיו.

"אני מקווה" הוא אמר.
התלבשנו בשקט ונשכבנו על המיטה.
"אם הם היו נתפסים הסיפור היה כבר בחדשות, לא?" שאלתי.
"את צודקת" הוא אמר וקירב אותי אליו.
"תחכה בסבלנות" אמרתי.

חיכינו חצי שעה ושמענו מבחוץ רכב בולם. הרכב של קאי.
ירדתי למטה במהירות ופתחתי את הדלת וראיתי אותם באים לכיוון הבית שלי.
"הצלחתם?" שאלתי בחשש לעצב בפניהם.
"אנחנו צריכים שניקולס ישמע את זה" קאי אמר.

פחדתי. מודה שפחדתי. פחדתי מהעובדה שהם לא הצליחו או יותר גרוע, נתפסו וזו הפעם האחרונה שאני אראה את בן ב20 שנה הקרובות.

"אני פה" ניקולס הגיע בלי הקביים כשהוא צולע.
"רצינו רק להגיד לכם ש..." קאי התחיל להגיד וכבר נכנסתי לחרדות.
"זה נגמר" ג'ונתן ואית'ן צעקו.
"מה?" אני וניקולס לא הבנו.
"סיימנו את המשימה, היהלום אצל היוע והוא שיחרר אותנו" אית'ן הסביר בחיוך.
"אין מצב" ניקולס אמר.

"תראה בחשבון בנק שלך" ג'ונתן אמר.
"פאק" ניקולס אמר.
"פאקינג 30 אלף דולר! אתה קולט את זה?!" קאי אמר בשמחה.
"הכסף הזה מסדר אותנו גם לקולג', אתה מבין את זה?" ג'ונתן אמר.

"הכסף הזה יכול לסדר כל אחד מאיתנו!" ניקולס אמר וחיבק אותי.

***

הבנים הלכו ואיחלנו להם לילה טוב.
"זה פאקינג נגמר..." ניקולס אמר והתרסק על מיטתי.
"זה אומר שאין יותר איומים, אין יותר פחד.." אמרתי ונשכבתי לידו.
"זה אומר לילה טוב" הוא אמר ומשך אותי לחיבוק ונרדמנו.

קמתי באמצע הלילה מסיבה לא ברורה. ניקולס ישן לידי. התרוממתי בלי להעיר אותו והלכתי לחדר אורחים לבדוק מה אם בן.
"קטנה?" הוא שאל בקול עירני.
"אתה לא ישן?" שאלתי בשקט.
"לא נרדם" הוא אמר.

"אני יכולה להיות איתך?" שאלתי בשקט.
"בטח בואי" הוא אמר וזז מעט מהמיטה.
"קרה משהו?" הוא שאל בדאגה שאפיינה אותו כבר שנים.
"אני חושבת שכן" אמרתי.
"חושבת? את מכירה את המשפט כשיש ספק אז אין ספק, נכון?" הוא שאל וציחקקתי.
"נכון" אמרתי בחיוך.