עברו שבועיים מאז אותו ערב שאני וניקולס התעצבנו וככה היה כמעט כל יום שהיינו ביחד, הוא היה אדיש ואני עקשנית, הוא היה עצבני ואני הייתי חוצפנית. הוא תמיד מצא על מה להתווכח איתי ואהבתי את זה. אהבתי את הרגע הזה שניקולס היה לוקח את ידי ושם על פניי ומשתיק אותי בנשיקה אחת קטנה והריב היה מתפוגג ונעלם כלא היה.
"בייב, אני רוצה שתבואי אלי. את יכולה?" ניקולס שאל אותי בבית ספר.
"בסדר" אמרתי.
יום הלימודים נגמר ואני וניקולס הלכנו יד ביד לבית שלו.
"טוב אז מה נעשה?" שאלתי את ניקולס בזמן שנשכבתי על מיטתו.
"מה שבאלך" הוא אמר והתיישב לידי.
"אני בעד להתנשק כל היום" אמרתי.
"שלא יגמר לנו האוויר" הוא אמר ומשכתי אותו אלי.
התנשקנו נשיקה די לוהטת ובאיזה שהוא שלב הוא פשוט עלה מעליי.
התנשקנו המון זמן לטעמי והתנתקנו כדי לקחת אוויר ושנינו התנשמנו בכבדות אבל עם חיוך.
"את רוצה לאכול? אני מבשל" הוא שאל בחיוך והנהנתי.
מודה, הייתי מעט מבואסת מזה שהוא לא אמר לי מזל טוב היום. אבל לא נתתי לזה לעלות לי לראש.
הוא סיים לבשל והגיש לשולחן בשתי צלחות שניצל עם פסטה.
"תודה" אמרתי והתחלנו לאכול. הוא מזג לי מיץ תפוזים והוא הסתכל עלי ועיניים מלאות אהבה למרות שפניו היו אדישות.
שטפתי את הכלים והלכתי לחדרו. נשכבתי על המיטה שלו ועצמתי את העיניים.
"את רוצה לנמנם?" הוא שאל והנהנתי.
"אני עייפה רצח" אמרתי בשקט.
"להשאר לידך?" הוא שאל והנהנתי. הוא נשכב לי ושם את ידו מתחת לראשי.
עצמתי את עיניי כשניקולס לידי והוא הניח לי נשיקות קטנות על הראש.
***
"לו... תתעוררי" שמעתי את ניקולס.
"עוד 5 דקות" ביקשתי.
"נו בואי. את חייבת לקום" הוא אמר.
"לאן?" שאלתי עדיין רדומה.
"הפתעה" הוא אמר בחיוך ונישק את שפתיי.
נעלתי את המגפונים, לקחתי את התיק שלי ולבשתי את המעיל ויצאנו לכיוון הבית שלי. ביתי היה חשוך מבפנים בדיוק כמו שהשארתי אותו בבוקר.
"3...2...1..." הוא אמר ופתח את הדלת.
בבת אחת האור נדלק והתפוצץ עלי קונפטי.
"מזל טוב!" שתי החבורות, שלי ושל ניקולס היו.
"אז זכרת?" שאלתי את ניקולס והוא שם את ידו מאחורי ראשו.
"את די טחנת לי את התאריך הזה" הוא אמר ונישק אותי.
"ניקולס איכ!" אמבר ומדיסון אמרו וגילגלתי עיניים.
"אתם מפגרים! הייתי בטוחה שאתם מגעילים שאף אחד לא אמר לי מזל טוב!" אמרתי אך רוב מבטי היה מכוון לניקולס.
"אירגנו כמה משחקים, חטיפים, עוגה וכמובן! מתנות!" קאיה אמרה והסתכלתי על ערימה די גדולה של קופסאות עטופות.
"במה נתחיל?" שאלתי.
"בזר יום הולדת ובלהרים אותך כמובן" אמבר אמרה והביאה לי זר פרחים לראש בגוונים סגולים.
ניקולס הושיב אותי על כיסא והחבורה שלו הרימה אותי.
"1!" הם צעקו והמשיכו לצעוק את הספרות עד שהגיעו לגיל שלי.
"ואחד לשנה הבאה!" הם צעקו והם הורידו אותי.
"בואו תהרגו אותי וזהו" אמרתי.
YOU ARE READING
That's What Makes a Good Story
Storie d'amoreאנשים בטח חושבים שזה סיפור על איזה חיים מושלמים יש לי, עם האהבה שלי... אבל הם טועים. זה סיפור על איך בעצם החיים שלי התרסקו לתהום הכי עמוק שלא ניתן לצאת ממנו ורק נפלתי עמוק יותר ויותר. זה סיפור על איך בעצם מחיים די שמחים שהיו לי, הפכתי לגוף בלי נשמה...
