ניקולס נכנס לכיתה והוא צירפת אחת שנמרחה עליו. הרגשתי באותו רגע איך הלב שלי נקרע לגזרים סופית, נשבר, נאסף ונשבר לחתיכות קטנות יותר. לקחתי את התיק שלי וברחתי מהבית ספר.
הוא עבר הלאה. סופית. שלחתי במהירות לאבא שלי הודעה שאני בדרך אליו.
הוא שאל מה קרה ושלחתי לו שאני אספר כשאגיע.
נסעתי כבר בדרך שזכרתי מלבד הסוף לכן הדלקתי ג'י פי אס.
"לאן?" השומר בכניסה שאל.
"ביקור" אמרתי.
"למי?" הוא שאל.
"סאם וויס" אמרתי ורציתי שהוא יאפשר לי כבר להכנס.
"אני מחויב לבדוק את התיק" הוא אמר.
"תקשיב זה אבא שלי ואני חייבת אותו... תעשה את זה זריז" אמרתי והסתכלת לתוך עיניו וראיתי איך הוא הרגיש איום ונורא על כך שהוא מעכב אותי.
"אני מתנצל" הוא אמר בדק בצורה חפיפה את התיק שלי.
"אני אדאג שיקראו לו" הוא אמר ונכנסתי והתיישבתי באותו המקום כמו בפעם הקודמת. רק הרבה יותר פגועה ועצובה.
"לורן? מה קרה?" אבי שאל בדאגה כשהבחין בכך שאני בוכה.
"ניקולס..." אמרתי ביבוב והוא מיד חיבק. זה היה החיבוק הכי אבהי שהיה לי אי פעם, או לפחות בשתיים עשרה השנים האחרונות.
"מה הוא עשה?" הוא שאל וראיתי איך עיניו מתמלאות בשנאה.
"הוא אמר שבוע שעבר לחברה שלי שלא אכפת לו ממני, היום הוא אמר לי שהוא גבר והיה איתי רק כדי למלא את הצרכים שלו והוא נישק מישהי.. מולי" אמרתי והתפרקתי. אבי חיבק אותי חזק יותר.
"תפרקי, זה יעשה לך רק טוב" הוא אמר.
"הלב שלי מנופץ" אמרתי בחיבוק.
"הוא הולך להתחרט על זה" הוא אמר.
***
לאחר כשישה שבועות:
נכנסתי למסעדה שהתחלתי לעבוד בה לפני כשלושה שבועות. פעם ניקולס אמר לי שאני יכולה לבקש ממנו כסף מתי שאצטרך, היום? שום דבר לא מספיק כדי להתקיים והוא לא אופציה כבר שישה שבועות.
המשמרת היתה קלילה יחסית לבדר"כ, אולי בגלל השעות, אולי בגלל היום.
הבנות הפסיקו לדבר איתי כי נהייתי כלבה. מי יכול להאשים אותן? מי ירצה להתקרב אלי? קאיה מדי פעם מדברת איתי ומנסה לדבר איתי אבל היא נפגעת ממני בכל פעם. אני חברה זבל.
לאבא שלי הפסיקו לאשר ביקורים על מנת לעבור לטיפול גילה יעיל ואגרסיבי יותר כך שלא יוצא לנו לדבר הרבה. אין לי עם מי לדבר.
"לורן יש זוג שהתיישב בשולחן מספר עשר" האחמ"ש אמר לי ומיד הלכתי לשולחן מספר עשר ביחד עם התפריטים.
"אחר צהריים טובים, הנה התפריטים שלנו" אמרתי והושטתי להם את התפריטים.
"אנחנו מיד נחליט, אפשר בנתיים קנקן מים?" הבחור שאל.
"כמובן" אמרתי בחיוך מזויף. למדתי לזייף חיוך ומצב רוח בזכות העבודה הזאת. חזרתי לכיוון המטבח, מלאתי קנקן מים, זרקתי לבפנים לימון ונענעו לקחתי 2 כוסות נקיות וחזרתי אליהם.
"תודה רבה" הם אמרו בחיוך.
"אתם מוכנים להזמנה?" שאלתי. הם הסתכלו זה על זה והנהנו.
YOU ARE READING
That's What Makes a Good Story
Romanceאנשים בטח חושבים שזה סיפור על איזה חיים מושלמים יש לי, עם האהבה שלי... אבל הם טועים. זה סיפור על איך בעצם החיים שלי התרסקו לתהום הכי עמוק שלא ניתן לצאת ממנו ורק נפלתי עמוק יותר ויותר. זה סיפור על איך בעצם מחיים די שמחים שהיו לי, הפכתי לגוף בלי נשמה...
