That's What Makes a Good Story

פרק 25: "עיניי החיים"

הייתי בידיו של קאי וכל כך התפללתי שניקולס לא יחטוף עכשיו קריזה.
"לורן!" שמעתי את קולו של ניקולס וראיתי שהוא יצא מהבית של אית'ן וג'ונתן שכבר הספקתי להכיר.
הוא תפס אותי ולקח אותי מזרועותיו של קאי ולקח אותי אל תוך הבית.

לא אמרתי כלום. הוא הכניס והניח אותי על הספה.
"סיס את בסדר?" שמעתי את קאיה. לא עניתי לה.
"אני רוצה לישון..." אמרתי בקול חלוש ונלחמתי בעצמי על מנת להשאיר את עיניי פקוחות ולא ליפול לשינת סיוטים או להתעלף.
"קאי..." שמעתי את קאיה אומרת.
"היא חייבת לאכול. הבאתי לה מאפה לאכול אבל היא חייבת לאכול יותר" הוא אמר.

"את יודעת כמה הדאגת אותי?״ ניקולס לחש לי.
העיניים שלי החלו להעצם.
"לורן תשארי ערה, פליז" יכולתי לשמוע הפעם שהאדישות של ניקולס מתה.
"אני לא מסוגלת.." אמרתי בשקט.

***

התעוררתי במיטה שלי, בחדר שלי...
"ניק?" שאלתי בשקט. אף אחד לא ענה לי. התרוממתי לאט לאט והסתכלתי בחלון. לא היה אף אחד בחוץ והחדר של ניק היה חשוך. קמתי מהמיטה והסתכלתי בשעון.

12:54

קמתי לאמבטיה לאחר שכל הדרך נאחזתי בקירות, ברהיטים. אני עדיין לא מסוגלת ללכת כמו שצריך. הסתכלתי במראה, הייתי עם אותם בגדים של קאיה מאתמול, עיניי אדומות ושקיות כהות וגדולות מתחתיהן. שריטות ופציעות שטחיות כיסו את לחיי וכמה חתכים על השפה בתחתונה שלי. 

"לורן? התעוררת?" שמעתי את קולו של ניקולס מחוץ לדלת האמבטיה.
"כנס" אמרתי כמעט בלי קול.
"היי.. מה קרה יפה שלי?" הוא שאל כשראה שיש לי דמעות בעיניים.
"אני מכוערת" אמרתי וחיבקתי אותו הכי חזק שיש.
"את הכי מהממת שיש" הוא אמר והזיז את השיער שהיה על פניי אל מאחורי האוזן.
"את הבן אדם הכי חזק שאני מכיר, הכי חכם והכי יפיפייה שאני מכיר" הוא אמר וניגב את אחת הדמעות שהחליטה למרוד בי והחליקה על פניי הפצועות. 

"תסתכל עלי... אני כבר מתה, מבחוץ ומבפנים" אמרתי והנחתי את פניי על חזהו.
"את הבן אדם הכי חי שאני מכיר, כל מי שהכיר אותך התחיל לחיות" הוא אמר וליטף אותי.
"מה היית מוכן לעשות בשבילי?" שאלתי. ניסיתי לשבור את השתיקה שהיתה.
"הכל" הוא אמר והושיב אותי על השיש של הכיור באמבטיה והסתכל אל תוך עיניי והשפלתי מבט.

"היי" הוא אמר והרים את סנטרי.
"תסתכלי עלי" הוא אמר אבל לא הייתי מסוגלת. אם הוא יסתכל הוא ידע שמשהו לא בסדר.

הרמתי את מבטי אל עיניו והרגשתי כל כך... רע.
"את מהממת ומושלמת" הוא אמר.
"לא משנה לי איך היית אתמול, שלשום או לפני שנפגשנו, או איך תהיי בעתיד. את תמיד תשארי אותה האחת שאני אמשיך לאהוב כל החיים" הוא אמר וליטף את הלחיים הפצועות שלי.
"נכון מקודם שאלתי אותך מה היית מוכן לעשות בשבילי?" שאלתי, ניסיתי להעביר נושא.
"כן" הוא ענה לי.