That's What Makes a Good Story

פרק 47:"החזרה"

עבר חודש. חודש שאני וניקולס סגרנו עניינים אחרונים לגבי הלימודים בקולג'. חזרתי לרקוד בלט בכל הכוח כדי להתקבל לג'וליארד ונשאר לי רק לחכות לאודישן.
"אני נוסעת לקחת את אבא שלי" אמרתי וניקולס הנהן וחיבק אותי.
"סעי בזהירות" הוא אמר ונישק את ראשי.

יצאתי מהבית והתקדמתי לכיוון הרכב, התנעתי והתחלתי בנסיעה. הגעתי למכון גמילה והתקדמתי לקבלה.
"שלום" אמרתי עם חיוך.
"כיצד אוכל לעזור?" הפקידה אמרה לי בחיוך. מפתיע אותי שהיא נראית צעירה.
"אמ... את יכולה לבדוק אם אבא שלי השתחרר?" שאלתי בהיסוס.
"כן. מה השם?" היא שאלה.
"סאם וייס" אמרתי והיא מיד הקלידה במחשב.
"הוא אמור להשתחרר היום אך עדיין לא השתחרר. אני אברר מה קורה בעניין" היא אמרה בנחמדות והרימה טלפון.

"הוא מסיים להתארגן" היא אמרה בחיוך.
"תודה רבה" אמרתי והתיישבתי בלובי וחיכיתי לו.
"לורן?" שמעתי את קולו של אבי.
"אבא" אמרתי וקמתי מיד לחבק אותו.
"תשתחרר מהר התגעגעתי" אמרתי בחיבוק.
"גם אני קטנטונת שלי" הוא אמר.

הוא השתחרר והתחלנו בנסיעה השקטה שלנו הביתה.
"אל תופתע" ביקשתי כשיצאנו מהרכב.
"מה עוללת?" הוא שאל וצחקקתי.
"תכף תראה" אמרתי ועזרתי לו עם התיקים.
"3...2...1..." אמרתי ופתחתי את הדלת.

"בישלת לי ארוחה?" הוא שאל בפליאה.
"אין כמו אוכל של בית, לא?" שאלתי וחיבקתי אותו.
"לא היית צריכה" הוא אמר.
"מיסטר וויס?" ניקולס קם מהספה בסלון.
"קרא לי סאם. כבר אמרתי לך את זה פעם" אבי אמר והם לחצו ידיים.
"שמרת על הבת שלי אני מקווה" אבי אמר.

"כמה שיכולתי עם החוקרת הזו" ניקולס אמר והזכיר לי את אותו ערב שעקבתי אחריו.
"אולי לא תתנהג מוזר ואני לא אחקור אותך" אמרתי בחיוך עם קריצה.

***

ישבנו עם אבי שעתיים, צחקנו.
״אני באיזשהו מקום שלם עם העובדה שאתם תתחתנו. למרות שלורן היא האחת שלי״ אבי אמר והסמקתי.
״אם כבר מדברים על האחת... בזמן שהייתי במכון גמילה קרו 2 דברים״ אבי החל להגיד והייתי קשובה. יותר מבדרך כלל. הרבה יותר...
״הכרתי מישהי. אולי זה לא תקין אבל היא המזכירה במכון גמילה אבל היא חמודה ואני מת שתכירו ועוד דבר:חזרתי לנגרות. אני חושב להפוך את המחסן לנגריה״ אבי אמר. היה לי מעט קשה לשמוח בשמחתו...
״אני שמחה אבל...״ התחלטתי להגיד.

״היא לא תחליף לאמא. אמא תמיד תשאר אצלי בלב. אבל אני מרגיש שהגיע הזמן להתקדם הלאה ולהפנים, שהיא לא תחזור״ אבי אמר וזה הכאיב לי כמו דקירות סכין.
״אתה צריך אולי עזרה בנגריה?״ ניקולס שאל.
״אני אשמח לזוג ידיים צעירות וטובות״ אבי אמר והם חייכו זה לזה.

אבי הלך לחדרו לנוח ואני התיישבתי במרפסת כניסה עם כוס קפה ותהיתי. אבי באמת הצליח להמשיך הלאה?
״מה יושב עליך?״ שמעתי את ניקולס.
״מה?״ שאלתי בחוסר הבנה למה הוא בדיוק התכוון למרות שידעתי טוב מאד למה הוא התכוון.
״את נראית כאילו דרס אותם פסנתר. זה קשור לאבא שלך?״ הוא שאל והנהנתי.
״הוא התמכר לכל השיט הזה מלכתחילה בגלל שהוא איבד את אמא שלי... ועכשיו אחרי שהוא נגמר הוא פתאום המשיך הלאה? אני חושבת שהוא שכח אותה פשוט..״ אמרתי בשקט.

״לפעמים, אחרי שהטירוף מפסיק אז הראש פועל בהגיון וממשיך הלאה. הוא עצר את החיים שלו במשך 12 שנים. את באמת חושבת שכדאי לו להמשיך להתאבל?״ הוא שאל.
״אבל למה דווקא אישה אחרת...״ שאלתי כמו ילדה קטנה.
״היא לא חייבת להיות אמא שלך. אמא שלך זו אמא שלך, אמא שלך היתה אישתו של אבא שלך ועכשיו הוא יכול להתחתן עם מישהי חדשה בלי לחשוב האם זה ימלא את החסר. הלב מורכב מכמה חלקים. והוא ענק ורחב אם הוא של אבא שלך״ ניקולס אמר ובאיזשהו מקום-נרגעתי ומצאתי את השלווה הפנימית שלי.

***

״מה אתה מבשל?״ שאלתי את אבי כשניגשתי לסירים.
״הכנתי פסטה בולונז כי הזמנתי את מי שהכרתי לפה ואני לא מספיק״ הוא אמר בלחץ בזמן שהוא מנסה להשתלט על הכל.
״לך תתקלח ותתלבש. אני אסיים פה״ אמרתי ולקחתי ממנו את המריות והכפות והתחלתי לתקן את הבלגן שהוא עשה.

אירגנתי את השולחן עם אגרטל קטן וורד, צלחות, סכו״ם ויין ללא אלכוהול. נכון נשמע מוזר? אבל זה מה שאבא שלי קנה.
"אני הולך לחבורה... את רוצה להצטרף?" ניקולס שאל אותי.
"מצטערת... אני אצטרף אם לאבי לא יהיה אכפת" אמרתי וחיבקתי אותו ובמהירות חזרתי לערבב את מה שאבי הכין.
"בסדר. אם תצטרכי טרמפ תתקשר" הוא אמר ונישק את שפתיי.
"תבלה" אמרתי וכעבור כמה שניות שמעתי שדלת הכניסה ננעלת.

כיביתי את האש של הגז לאחר שהכל היה מוכן ובדיוק אבי יצא מחדרו לבוש בצורה מכובדת, חולצה מכופתרת וג'ינס והוא הסתבך בקשירת העניבה.
"בוא" אמרתי בחיוך והוא שיחרר את העניבה ואיפשר לי לקשור אותה.
"אתה לא הולך להתחתן איתה, נכון?" שאלתי בחשש.
"לורן..." הוא אמר באזהרה.
"אני לא רוצה שתחליף את אמא במישהי אחרת.." אמרתי והמשכתי בשקט לאט לאט לקשור את העניבה שלו.
"לורן. אמא תמיד תשאר בשביל אהבת חיי, ואני לעולם לא אשכח אותה. אבל אני חושב שאני מוכן לזוגיות חדשה. לאהוב מחדש, ולתת צ'אנס" הוא אמר.

"אבל אמא..." אמרתי וסיימתי לקשור את העניבה שלו ונשאר לי רק לסדר אותה.
"היא לא תהיה אמא שלך ואני מאד אכעס אם זה יקרה! אמא זאת רק אנבל. המישהי החדשה הזו, היא פרק חדש בחיים שלנו והיא לא תהיה אמא שלך ולא האחת של חיי כמו שאמא היתה" הוא אמר.
"אני סומכת עליך" אמרתי בחיוך ונשקתי ללחיו.

"אני חייבת להשאר?" שאלתי.
"לא. את יכולה ללכת אם תרצי. אבל הייתי שמח אם תישארי ותכירו" הוא אמר ועברה בראשי דילמה. להשאר ולהכיר את אישתו לעתיד כנראה או ללכת ולהיות עם בעלי לעתיד.
"אני אלך לניקולס..." אמרתי בשקט והוא רק חיבק אותי.
"את הכי חשובה לי בעולם. תזכרי את זה?" הוא שאל ודמעה ברחה מעיני.

לקחתי את הפלאפון ורצתי לכיוון הבית של ג'ונתן ואית'ן. סידרתי את נשמתי מספר דקות ונכנסתי בדלת מבלי לשאול. היה דבר אחד שתפס לי את העין. כולם ישבו עם בנות עליהם וניקולס העיף את הבחורה.
"אני בחור של בחורה אחת. לכי לג'ונתן" הוא אמר ולאחר כדקה הוא שם לב שאני עומדת בדלת.
"לורן..." הוא אמר וקם לכיווני. סגרתי את הדלת וקפצתי עליו.
"אתה הכי מושלם שיש" אמרתי וחיבקתי אותו הכי חזק שאפשר.
"אני אוהב אותך. ואני אנסה להיות בשבילך הכי מושלם שאפשר" הוא אמר וחייכתי לחזה שלו.

כנראה לפעמים אהבה תחייך אליך ותעשה הכל בשבילך. אבל כשתפגע בה, זו כנראה הפעם היחידה שתוכל להנות מהאהבה...
***
הפרקים יעלו מעתה פעם בשבוע בימי שישי❤️
מקווה שנהנתם מהפרק