נקודת מבט של לורן:
התעוררתי והרגשתי מעט לחץ משום שאני לבושה. מתי לעזאזל התלבשתי?
הסתכלתי מסביב והיחידה שהיתה זו זואי. וניקולס הלך...
"את חייבת לי מספר הסברים ילדה" היא אמרה וידעתי שהיא ראתה את ניקולס.
"אני אסביר לך הכל.. אני חייבת רק מקלחת אחת" אמרתי.
"לכי זריז" היא אמרה בתור פקודה והנהנתי בשקט.
התקלחתי זריז וחשבתי על זה שאולי ניקולס בא רק כדי לזיין וללכת. רק כדי לשבור לי את הלב. רק כדי לדקור אותי בלב הכי חזק שאפשר....
יצאתי מהמקלחת, התלבשתי הכי זריז וזואי הכינה לשתינו קפה.
"תודה" אמרתי בשקט ונשמתי עמוק.
"למה ניקולס מילר היה אצלנו בחדר?" היא שאלה בחשדנות.
"נכון האקס שלי? זה שסיפרתי לה שהתארסנו ונפרדתי ממנו כי לא הרגשתי לידו בטוחה?" שאלתי והיא הנהנה בהקשבה מלאה.
"ניקולס מילר... זה האקס שלי... הוא זה שסיכן אותי, הוא זה שבגללו אני לא סומכת על אף אחד... בגללו יצאתי עם ג'ון כדי להפסיק לאהוב אותו" אמרתי בצער והשפלתי את מבטי.
"זה מה שהסתרת ממני פאקינג שלוש וחצי שנים?!" היא שאלה בהתלהבות והנהנתי.
"את הכי ברת מזל שיש!" היא צעקה והבטתי עליה במבט שואל.
"נכון שכבתם בלילה?" היא שאלה.
"זואי!" התעצבנתי עליה.
"ידעתי! אז למה הוא הלך?!" היא שאלה.
"הייתי בסך הכל סטוץ..." אמרתי.
"אז תשכחי את המזדיין הזה" היא אמרה וקמה בצורה דרמטית.
"לא כל כך פשוט" אמרתי.
"שבי" אמרתי והתחלתי לספר לה הכל. הגיע הזמן שהיא תדע שאני זאת לא מי שהיא חשבה שאני.
***
"וואו" היא אמרה בהלם.
"מה...?" שאלתי.
"את בן אדם מדהים" היא אמרה וחיוך עלה על פניי.
"את באמת צריכה לשכוח ממנו. בואי הלילה ניסע לבר, להורים שלך לסוף שבוע, אלי... מה שתרצי. את חייבת להתנתק ממנו" היא אמרה והסכמתי.
"אני אסע בהזדמנות הביתה. אבל לשבת הערב בבר? מה רע?" שאלתי.
"אז קבענו?" היא שאלה והנהנתי.
התארגנו שתינו לחזרות והפעם הסתכלתי על הנעליים שלא נגעתי בהם מאז שקיבלתי.
"קחי אותן... אולי נצטרך כי היום מודדים תלבושות" היא אמרה והנהנתי. שמתי את הקופסא בתיק והלכנו לכיוון החזרות.
"לורן, קייטי, בטי ואשלי, גשו למדידות!" המורה אמרה והלכנו בזריזות למדידות.
לכל אחת היתה תופרת שנצמדה אליה ומדדה אותה.
"אני מביאה לך רגע שמלה לתפקיד שלך, ותמדדי אותה" התופרת שלי אמרה והנהנתי ועכעבור שניה היא נעלמה וחזרה לאחר 2 דקות.
"רוצי זריז למדוד" היא אמרה ולקחתי את השמלה ומדדתי אותה במהירות. השמלה היתה בצבע שחור עם נצנצים כסופים ולבנים. השמלה יפייפיה. יצאתי מתא המדידה.
"אני הולכת למצוא נעלי פוינט שיתאימו לשמלה לפי מה שהמורה ביקשה" היא אמרה וחזרה כעבור 2 דקות.
"אין את המידה שלך..." היא אמרה.
"איזה צבע צריך?" שאלתי.
"ורוד קורלי" היא אמרה והלכתי רגע לתיק שלי והוצאתי את הנעליים הורודות הקורליות שניקולס הביא לי.
"כאלה?" שאלתי.
YOU ARE READING
That's What Makes a Good Story
Lãng mạnאנשים בטח חושבים שזה סיפור על איזה חיים מושלמים יש לי, עם האהבה שלי... אבל הם טועים. זה סיפור על איך בעצם החיים שלי התרסקו לתהום הכי עמוק שלא ניתן לצאת ממנו ורק נפלתי עמוק יותר ויותר. זה סיפור על איך בעצם מחיים די שמחים שהיו לי, הפכתי לגוף בלי נשמה...
