That's What Makes a Good Story

פרק 59:״ההרצאה״

״את בטוחה?״ זואי שאלה אותי והנהנתי.
״טוב אז שלום לכולכם. כפי שכולכם מכירים אותי, כפי שרובכם שמעתם וראיתם, אני ניקולס מילר״ ניקולס התחיל והרגשתי איך הלב שלי מתחיל להאיץ.
״באתי להרצות לכם היום על מה עברתי בחיי ואיך הגעתי למקום שאני נמצא בו היום. לפני שאני אתחיל, כל מי שירגיש שלא רוצה להשאר-שיצא. אין לי טעם להשאיר כאלה שיהיו בפלאפון ולא יעשו משהו מועיל יותר״ הוא אמר. רציתי לקום ולצאת.
לקום ולברוח...
לברוח הביתה, לחיקו של אבי ושל אייבי...
לברוח לקבר של אימי ולבכות עליו ולדבר איתה כאילו היא עדיין כאן.
לברוח לידיים של בן, שהייתי כמו בת בית אצלו.

ניקולס החל לספר על איפה הוא נולד ולמי. אני ידעתי כבר את כל הסיפור בעל פה ואפילו מעבר-אני חוויתי אותו. אך הוא לא סיפר עלי. אפילו לא מילה.
לא הזכיר אותי בתור המקור לשינוי שלו, לא הזכיר שהיתה לו אהבה אי פעם.
הוא המשיך הלאה ושכח ממני.
אחרי כל המחשבות שחשבתי על זה שהוא שכח ממני, לא יכולתי שלא לחשוב על כמה שהוא נהיה מסוקס יותר ממה שהוא היה בתיכון, הקול שלה נהיה יותר מחוספס ועבה...
אני עדיין רוצה אותו.

״בשנים האחרונות למדתי בהארוורד משפטים ותוך כדי פעלתי והקמתי עמותות לנשים מוכות ולבני נוער בסיכון״ הוא אמר. הוא מדהים... כנראה שהוא היה כזה גם בלי שאני הייתי נכנסת לחייו.
״יש לכם זמן לשאלות״ הוא הודיע וכל רישמי ולגם מהמים.
״היתה מישהי או מישהו שהשפיעו עליך לפעול אחרת מאשר להפוך לפושע?״ מישהו שאל.
״היתה מישהי...״ הוא התחיל לספר, לקחתי את התיק והתחלתי לצאת מן אולם ההרצאות.
״אם לא היא, לא הייתי עומד כאן היום, גם מבחינת המצב החברתי והסוציואקונומי וגם לא מהבחינה שהייתי נשאר חי עד היום״ הוא אמר וזה גרם לי לעצור במקומי, להביט בו וללכת.

התיישבתי על הרצפה מחוץ לאולם הרצאות.
״למה את לא בהרצאה של אדון מילר?״ המרצאה שלי התקרב אלי.
״חנוק שם ואני לא מרגישה טוב, הוא עכשיו בשאלות״ אמרתי.
״בסדר״ הוא אמר טיפה באכזבה והלך.
נשארתי לשבת שם וראיתי שהדלתות נפתחות לחלוטין אז מיד קמתי מהרצפה וחיכיתי לזואי וטיילור אבל הם לא הגיעו. למעשה, חצי מהבנות לא יצאו מהאולם. נשארתי לעמוד עד שהם יצאו אבל ראיתי את ניקולס מתקדם לבחוץ והתחלתי ללכת לכיוון כלשהו-העיקר רק להתרחק.

נקודת מבט של ניקולס:

סיימתי את ההרצאה ושמתי לב שלורן יצאה. לא היה לי אכפת.
השאלות המשיכו והמשכתי לענות עליהן והמרצה שהציג אותי מקודם סימן לי לסיים.
״ובכן רבותיי, זמני תם. אם יזמינו אותי פעם נוספת אענה על שאר השאלות״ אמרתי וקמתי לאסוף את הדברים. אספתי את דבריי וכל הבנות ואף כמה בנים נדבקו ורצו לשאול עוד.
״תשלטו בעצמכם! פשוט בושה לג׳וליארד!״ המרצה ניסה לעצור את עדר הבנות ללא הועיל. העלתי חיוך על פניי ויצאתי בכוח מהאולם. ראיתי בזווית עין את לורן אך המרצה עצר אותי.