"לא החלטה שלך" ניקולס אמר לי ועמדתי בשוק.
כעבור כמה דקות שישבתי על הכיור אבי הגיע בריצה.
"זה נכון ששתית?" אבי שאל בדאגה והסתכל עלי.
"כן..." אמרתי ביאוש.
"זו לא הדרך להתמודד עם דברים שאת רוצה לשכוח" הוא אמר וליטף את פניי.
"אבא אני בסדר..." אמרתי בשקר.
אני לא בסדר. אני בכלל לא בסדר. אני רוצה לקפוץ לזרועותיו של ניקולס ולנשק אותו הכי חזק שאפשר ולהתחתן איתו כאן ועכשיו, לעשות לו ילדים ולדאוג לו כל החיים ואני לא עושה את זה כי... כי אני מטומטמת.
"את נורא חיוורת. בואי למטה, תאכלי כמו בן אדם ותתקלחי" הוא אמר ותמך בי כל הדרך למטבח.
"אבא אני לא ילדה קטנה" אמרתי בהתבכיינות.
"כמה שתית?" הוא שאל בטון רציני.
"ליטר..." אמרתי.
"של מה?" הוא שאל בטון עוד יותר רציני.
"וודקה" אמרתי לו והשפלתי את פניי.
"את לא נורמלית, אני בשוק שאת עדיין עומדת על הרגליים! את לא שותה היום יותר אלכוהול, את מסלקת את זה מהגוף על ידי שתיית מיץ סלק" הוא אמר ורציתי למות. זה הדבר הכי מגעיל שיש.
"תשתי את זה במחשבה שזה בריא" הוא אמר וגילגלתי את עיניי.
***
הגיע הערב, אירגנתי את הגינה יחד עם ניקולס לצערי למסיבה הקטנה שלנו.
"תשכח מזה שנהיה ביחד אי פעם" אמרתי וראיתי כמה זה פגע בו.
כולם הגיעו, הבנים החלו לעשות על האש ואני ישבתי בצד.
"לורן בואי הנה" קאיה משכה אותי.
"קאיה יש לי בחילה עזבי אותי" אמרתי והתיישבתי באותו מקום.
"שום בחילה ושום כלום" היא אמרה ומשכה אותי.
ניקולס ישב בצד השני וראיתי כמה שהוא פגוע, הוא שתה מעט ויסקי כדי שעוד כמה שעות יהיה כשיר לעזור לאבי להסיע את כולם.
"קאיה עזבי את לורן. היא באמת לא מרגישה טוב" ניקולס אמר והגן עלי.
"בסדר" קאיה גילגלה עיניים ועזבה אותי.
הלכתי בשקט לכיוון ניקולס.
"אל תלשין שאני שותה" אמרתי לו.
"אני לא אלשין אבל אל תשתי" הוא אמר.
"למה?" שאלתי.
"אם לא בשביל הבריאות שלך... אז בשביל הלב שלי" הוא אמר וחיבק אותי.
מזגתי לעצמי מעט וויסקי והתיישבתי לידו, ההשפעה מאתמול עדיין לא חלפה והתחלתי לדבר שטויות במהרה. מזגתי לעצמי עוד כוסית, ועוד כוסית. איפה היו המעצורים שלי? כנראה בטיול שנתי.
"לורן זה מספיק" ניקולס קבע בשבילי ולקח מידיי את הכוס.
"זה מספיק בשביל שאתה תזיין אותי?" לחשתי לו לאוזן עם חיוך וצחקקתי שניה לאחר מכן.
"לורן זה לא מצחיק אותי" הוא אמר בטון רציני וצחקקתי.
"אבל אני רוצה אותך... אתה לא רוצה אותי? אני לא מושכת? אני לא סקסית?" שאלתי והורדתי כתפייה אחת.
"לורן מספיק." הוא אמר וידיו חיזקו את האחיזה שלהן בי.
"קח אותי" אמרתי וזרקתי את עצמי עליו כמו הזונות שלא סבלתי שנמרחו עליו, הפכתי לאחת כזו.
"לורן, די!" הוא התעצבן וחיזק יותר את האחיזה שלו.
YOU ARE READING
That's What Makes a Good Story
Lãng mạnאנשים בטח חושבים שזה סיפור על איזה חיים מושלמים יש לי, עם האהבה שלי... אבל הם טועים. זה סיפור על איך בעצם החיים שלי התרסקו לתהום הכי עמוק שלא ניתן לצאת ממנו ורק נפלתי עמוק יותר ויותר. זה סיפור על איך בעצם מחיים די שמחים שהיו לי, הפכתי לגוף בלי נשמה...
