נסעתי בחזרה הביתה עם הרבה חומר למחשבה.
אבל לפחות יצאתי עם מחשבה אחת חיובית. שבוע אחד במכון גמילה ואבא שלי ממש השתקם. הוא נראה אדם שונה לגמרי. האדם שאמי אהבה.
החנתי את הרכב, הלכתי לבית ועליתי לחדרי. עליתי על כיסא ולאחר מכן על השולחן וניסיתי הוציא את הספר של שר הטבעות. נעמדתי על קצות אצבעותיי והצלחתי. ירדתי בזהירות ונשכבתי על המיטה והתחלתי לקרוא. אני מודה. השתגעתי. קראתי את השורה העשירים אולי עשרים פעמים ולא הבנתי מילה. פתאום השפה שאני מדברת בה כל החיים הפכה לסינית.
החלטתי לצאת לריצה. התלבשתי, לקחתי אוזניות ויצאתי. התחלתי לרוץ 2 סיבובים, כפול מהדרך שאני עושה בדרך כלל. חזרתי הביתה ועליתי ישר למקלחת. שטפתי את כל היום הזה ממני. עשיתי את השגרת המקלחת שלי כמו תמיד, התלבשתי, יבשתי את שיערי כמה שניתן וירדתי למטה, למטבח. נזכרתי שאין כאן כלום חוץ משימורים. דאמט.
לקחתי את המפתחות ואת הארנק ונסעתי לסופר. החנתי את הרכב, לקחתי עגלה ועברתי ביאוש בסופר.
"לורן!" שמעתי קול מוכר מאחורי אבל הייתי עייפה מדי בכדי לזהות או להסתובב.
"לורן למה לסנן?" נערה נעמדה מולי ועצרה אותי. כמובן שזו קאיה.
"אין לי עצבים לכלום" אמרתי לה והיא המשיכה ללכת איתי.
"מה את עושה כאן?" היא שאלה.
"עושה קניות. אין לי כלום בבית" אמרתי.
"מה? למה?" היא שאלה.
"הייתי שבוע אצל ניקולס... ואתמול בערב חזרתי ואין לי כלום כי לא הייתי שבוע בבית" הסברתי.
"וואי נכון..." היא אמרה.
"תגידי לי מה את צריכה אני ארוץ ואביא לך" היא אמרה וחייכה אלי.
"חלב, ביצים" לפני שהספקתי היא כבר רצה להביא את שני הדברים שאמרתי.
לקחתי מהמדף לחם, לקחתי סוכר, קפה, קמח, מלח, כמה מצרכים לאפייה, שמן.
"עוד משהו?" היא שאלה.
"קקאו ושוקו" אמרתי בשקט והיא מיד התכופפה והביאה לי.
ככה המשכנו את הקניות והגענו בסופו של דבר לירקות.
"טיפה מלפפונים, טיפה עגבניות, בצל, לימון" אמרתי והיא מיד רצה לאיזור העגבניות והמלפפונים ואני בנתיים בחרתי מספר מועט של בצלים ושלושה לימונים.
"זהו. תודה" אמרתי בשקט וחייכתי כאות לתודה.
"רוצה שאני אשן אצלך עם מדיסון ואמבר?" היא שאלה והנהנתי. הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו זה להשאר לבד.
"דקה אני מתקשרת. לכי לקופה אני אעזור לך לארוז" היא אמרה והלכה הצידה להתקשר למדיסון ואמבר.
"ערב טוב" הקופאי אמר לי בחיוך.
"ערב טוב" אמרתי וניסיתי לחייך. הוא החל להעביר את המוצרים שכבר שמתי על הקופה.
קאיה חזרה לאחר מספר דקות והתחילה לארוז את המוצרים, שילמתי והעמסנו על הרכב. קאיה נכנסה איתי לרכב ונסעתי את המספר דקות האלה אלי לבית.
"הן יבואו?" שאלתי בשקט.
"אמבר לומדת למבחן ומדיסון רוצה שקט... היא נשמעה בוכה אבל אני מניחה שהיא לא תספר לי אלא לאמבר" היא אמרה.
YOU ARE READING
That's What Makes a Good Story
Storie d'amoreאנשים בטח חושבים שזה סיפור על איזה חיים מושלמים יש לי, עם האהבה שלי... אבל הם טועים. זה סיפור על איך בעצם החיים שלי התרסקו לתהום הכי עמוק שלא ניתן לצאת ממנו ורק נפלתי עמוק יותר ויותר. זה סיפור על איך בעצם מחיים די שמחים שהיו לי, הפכתי לגוף בלי נשמה...
