That's What Makes a Good Story

פרק 29: "בטחון"

"אני הולך להביא בגדים. אני אשן אצלך, בסדר?" ניקולס שאל.
"אני אביא לך את הבגדים" אמרתי.
"אני אלך להביא אותם נו. אני לא נכה" ניקולס התבכיין.
"אתה לא נכה אבל אתה פצוע. חבל שתחמיר את הפציעה. אני אלך להביא לך את הבגדים" קאי אמר.
"איזה עקשנים" ניקולס אמר ו קיפץ עלי וחיבק אותי.

"אתה חייב ללכת למרפאה להבדק.." קאיה אמרה והסתכלה על הפצע שלו.
"לא יקרה לי כלום, סך הכל מקלחת וזהו" ניקולס אמר והתיישב על המיטה.
"לך תתקלח אז" אמרתי בציחקוק.
"אני רוצה להיות איתך" הוא אמר.
"אתה מסריח מדם" אמרתי ונישקתי את מצחו.
"גם את" הוא אמר וחייך.

"הנה. הבאתי כמה בוקסרים, כמה שורטים, חולצות, גרביים וטרנינג" קאי אמר והגיע עם תיק.
"תודה אחי" ניקולס אמר.
"טוב אני אלך להתקלח" ניקולס אמר, נישק את מצחי וקיפץ אל מחוץ לחדר.

הכנתי על המיטה את הבגדים שלו, שיהיו מוכנים. הכנתי את הבגדים שלי עם מגבת וחיכיתי לניקולס יצא מהמקלחת.

הוא יצא מהמקלחת ונכנס לחדר כשעל מותניו יש מגבת.
"אתה מרגיש טוב יותר?" שאלתי.
"כן. את יכולה לקרוא לקאי שיחבוש לי מחדש את הרגע?" הוא שאל והנהנתי.
לקחתי את הדברים שלי למקלחת ודפקתי על דלת חדר האורחים.
"אמ.. קאי? ניקולס צריך עזרה בחבישה" אמרתי.
"דקה אני מגיע" קאי אמר.

הוא יצא מהחדר בלי חולצה, רק בטרנינג כשהבוקסר של קלווין קליין מבצבץ מעט ונכנס לחדרי.
"הוא צריך לדעת שהוא לא בבית שלו או של קאיה אלא אצלי בבית" אמרתי לעצמי בחיוך ונכנסתי למקלחת.
שמתי את הבגדים שהיו מוכתמים בדם בערימה נפרדת ונכנסתי מתחת לזרם מים שנשאר חם מהמקלחת של ניקולס.

פינקתי את הגוף שלי בפילינג בריח וניל וסבון קצף ושטפתי הכל מהגוף ככה שהוא נותר רטוב מהמים, חלק ונקי.
עטפתי את עצמי במגבת, שמתי כרגיל את הקרמים האהובים עלי, מעט מסכה ללא שטיפה על קצוות השיער ונכנסתי לחדר.
"אני אצא" ניקולס קם מהמיטה וקיפץ מחוץ לחדר.

הדלת נסגרה ובזמן הזה סגרתי את הוילון של החלון והתחלתי להתלבש. לבשתי תחתונים ופיג'מה בצבע סגול לילך עם חתלתולים. ניגשתי לדלת ופתחתי אותה.
"בוא" אמרתי בשקט לניקולס.

הוא קיפץ אלי לחדר, סגרתי את הדלת ונשכבתי לידו על המיטה לאחר שכיביתי את האור.
"אתה לא מבין כמה אני מאושרת" אמרתי בחיוך ונישקתי את שפתיו.
"את לא מבינה כמה ציפיתי שתבואי ותגידי לי יום אחרי שאת אוהבת אותי ושהוא איים עליך..." הוא אמר והצמיד אותי אליו מתחת לשמיכה.
"אני רוצה שניסע מחר למרפאה..." אמרתי.
"אין סיכוי" הוא אמר בקביעה.

"לוודא אם צריך לתפור או משהו.." אמרתי בעצב.
"הכל בסדר" הוא אמר והרים את סנטרי אליו. למרות החושך עדיין היה נצנוץ שנראה דרך עיניו.
"נדבר על זה מחר" אמרתי בשקט והנחתי את ראשי על חזהו.
"אני אוהב אותך" הוא אמר והרגישה נשיקה בקודקוד ראשי.
"גם אני אוהבת אותך" אמרתי וחייכתי חיוך מובך לעצמי.
"אני אוהב את הצליל של המשפט הזה" הוא אמר ויכולתי להרגיש את האנחה השקטה הזו שהוא יודע שהוא השיג את מה שהוא רצה. אהבה.