That's What Makes a Good Story

פרק 64: "שני קווים"

עבר שבוע ימים. ניקולס לא הטריד אותי בימים הללו ואני התרכזתי במופע סיום שיעלה בעוד כשבועיים.
כל השבוע הזה הקאתי והמשכתי לבוא ללימודים. לא עלה בראשי לבדוק את זה בגלל שהלימודים חשובים לי יותר.
דיברתי עם קאיה לגבי זה והיא אמרה שכנראה חטפתי וירוס ושאני צריכה לנוח ולשתות הרבה כדי לא להתייבש. החסרתי פרטים ממה שסיפרתי לה וזה שאני וניקולס שכבנו. אין לי כוחות להתעסק עכשיו בלגלות אם זה הריון או לחשוב על זה אחרת אני אלחץ.

"ילדה יפה שלי, את חייבת לבדוק את זה. זה לא הגיוני שתקיאי שבוע" אבי אמר לי בשיחת פלאפון.
"אבא זה בטח בגלל הלחץ. קאיה אמרה שזה וירוס" אמרתי.
"אם קאיה אמרה שזה וירוס אני מאמין לה אבל אני מזהיר. אם לא אמרת לה ששכבת עם מישהו זה יכול להיות הריון ואת חייבת לבדוק את זה" הוא אמר.
"זה לא הריון" אמרתי במעט התעצבנות.
"מאמין לך. טוב יפה שלי, אני חייב לסגור. הקטנצ'יק צריך ללכת לרופא" הוא אמר.
"תמסור לו נשיקה בשמי" אמרתי והשיחה התנתקה.

"פאק" אמרתי ורצתי דחוף לאסלה להקיא.
"לורן אני הולכת לקנות לך משהו נגד הקאות" זואי אמרה והתלבשה.
"תודה" אמרתי בשקט והקאתי שוב.

לאחר שסיימתי להקיא קמתי לשטוף פנים. זה לא יכול להיות הריון. למה שזה יהיה הריון ממנו?

הכנתי לעצמי תה והתקשרתי לקאיה.
"סיס אני מתארגנת ללימודים יש לי מבחן היום ושבוע הבא מבן מסכם של שנה רביעית" היא אמרה.
"אני צריכה אותך" אמרתי.
"קרה משהו?" היא שאלה ושמעתי שהיא התיישבה. יותר נכון דמיינתי שהיא התיישבה.
"לא סיפרתי לך כי ידעתי שתכעסי או לא יודעת מה... אני וניקולס שכבנו לפני כמעט שבועיים..." אמרתי בעצב.
"אתם ביחד?!" היא שאלה והחרישה אותי.

"לא" אמרתי בפשטות.
"רגע, ההקאות התחילו אחרי ששכבתם?" היא שאלה.
"כן..." אמרתי.
"תקני ערכה ואני מחכה לתשובה לגבי ניקולורן קטן ולגבי קאמבק" היא אמרה וצחקקתי מהשילוב המוזר של השם שלי והשם של ניקולס. מוזר...
"זה נשמע כמו יוניקורן" אמרתי והיא גם צחקקה.

"אני מקווה שזה לא הריון... אחרת אני אעשה הפלה" אמרתי.
"את לא!" היא אמרה בקביעה.
"אם את בהריון זה רמז ענק מהיקום שאתם מנד טו בי וסתם סיבכת הכל כשנפרדתם! את מבינה שיש סיכוי שאת תהיי נשואה למליונר! שאוהב אותך!" היא אמרה.
"קאיה, כסף זה לא הכל בחיים" אמרתי.
"כסף זה כדי להשאר בחיים" היא אמרה.

"זואי חזרה, ביי" אמרתי לאחר שהדלת נפתחה ונטרקה.
"קחי, כנסי לשירותים ותבדקי ואחר כך תבלעי כדור" היא אמרה והביא לי קופסא עם ערכת הריון.
"כנסי כבר!" היא האיצה בי.

נכנסתי והשתנתי על המקל וחיכיתי. ישבתי על האסלה וחיכיתי לפי ההוראות.
"רק לא שני קווים, רק לא שני קווים.." אמרתי בשקט.
"לורן נו, מה התוצאה!" זואי שאלה והבנתי שהיא עם קאיה על הקו. הן הפכו לחברות טובות בגללי.

הסתכלתי על המקל והתחלתי לבכות.
"לורן תפתחי!" זואי אמרה. התעלמתי. העדפתי לבכות. התחלתי לרעוד.
"לורן! אני אפרוץ את הדלת!" זואי אמרה ופתחתי את הדלת.
"מה קרה?" היא שאלה כשראתה שאני בוכה.
"עזבי... אני מתארגנת ללימודים" אמרתי ושטפתי במטבחון את הפנים.
"קלולולולולו" זואי וקאיה עשו ביחד.
"מה אתן עושות?! אתן מבינות שאני עושה הפלה, כן?!" שאלתי בעצבנות.
"קאיה אנחנו נחזור אליך אחרי הלימודים" זואי אמרה וניתקה את השיחה.

"מה עובר עליך? יש לך ילד מהרווק הכי נחשק!" היא אמרה.
"מישהו שאת מאוהבת, שיחק לך בלב?" שאלתי בעדינות.
"כן..." היא אמרה.
"תחשבי שאצלי הוא פשוט שיחק בו כמו יו-יו, שיחק בו וניפץ אותו על הרצפה. היית רוצה מבן אדם כזה ילד?" שאלתי והיא הנידה בראשה. התחלתי להתלבש.

"לו... לפני שאת עושה הפלה. את חייבת לספר לו" היא אמרה והנהנתי.
"תני לי לעשות את זה בדרך שלי" אמרתי.

התארגנתי בזריזות ויצאתי ללימודים.
ישבתי בהרצאות הכי מקדימה ושקעתי בלימודים שוב-כמו אז אחרי שניקולס היה אצלי בגלל פרויקט.

***

היום לימודים עבר וחשבתי איך אני הולכת לספר לכולם שאני פאקינג בהריון בגלל אידיוט.
"לורן החלטת?" שמעתי את זואי והתנהגתי כאילו שאני כבר ישנה. אני לא מוכנה ללכת אליו עכשיו.

***

עבר שבוע, נותר שבוע עד המופע סיום.
"לורן תלכי אליו כבר! או שאני אספר לו!" זואי אמרה.
"בסדר אני אסע עכשיו" אמרתי. התארגנתי מעט, לקחתי את המפתחות ונשמתי עמוק.

ירדתי לרכב והתחלתי בנסיעה לבית של ניקולס והפעם ידעתי איפה הכניסה העליונה אז חניתי לידה.
נשמתי עמוק ודפקתי על הדלת בפאקינג 11 בלילה.
"מי זה? פאק לורן..." הוא אמר בזמן שפתח את הדלת והוא היה חצי ערום.
"עם מי אתה?" שאלתי בנוקשות. זו היתה טעות לבוא הנה.
"לורן.. זה לא מה שאת חושבת..." הוא אמר.
"אז מה זה?" שאלתי וניסיתי לעצור את הדמעות.
"למה באת...?" הוא שאל מתחמק מהשאלה.

"אני בהריון בגללך! אבל זה לא משנה כבר" אמרתי ורצתי חזרה לרכב.
"לורן חכי רגע!" הוא צעק אך התעלמתי.

נסעתי חזרה לקולג' כשהדמעות שלי זולגות כמו ברז מים ולא מצליחות לעצור.
אני נוהגת בלי לראות לאן או איך בגלל שהראיה שלי מטושטשת כבר מרוב דמעות.
"שיט" אמרתי כשראיתי אור חזק.

***

עוד 2 פרקים יש אפילוג!!!!

אנחנו כמעט בסוף!!!