That's What Makes a Good Story

פרק 12: "הזמנה"

קמתי בבוקר. מסתכלת בחלון ורואה את ניקולס מעשן. מחר זה הכריסמס. ואין לי איפה להיות.
קמתי לאמבטיה, ציחצחתי שיניים ושטפתי פנים. החלטתי לנקות היום את הבית. הוצאתי דלי מהארון שמתחת לכיור ומילאתי אותו במים. הוצאתי את המגב ואת הסמרטוט. התחלתי לשטוף את כל הבית. ניקיון מרגיע אותי. סיימתי לשטוף ולנקות, נחתי טיפה ועליתי לחדר והתחלתי לסדר את החדר שלי, החל והמדפים והספרייה ועד למגירת גרביים ומגירת ההלבשה התחתונה.

"שיט" אמרתי כשכאב חד תקף אותי. אני חייבת לנוח. התיישבתי ונשמתי עמוק. נשמתי עמוק את הכאב לתוך הלב ונשפתי אותו החוצה. לקחתי מספר נשימות ושיחררתי את הכאב.
"קאיה צודקת. אני צריכה להמשיך הלאה" אמרתי לעצמי בשקט.

המשכתי לסדר את החדר ככה שיבריק. עברתי גם על החלון שיבריק והלכתי להתקלח.
נכנסתי למקלחת והורדתי את התחבושת שעטפה את גופי, הורדתי את הבגדים שכיסו אותי ונכנסתי מתחת לזרם מים שהפסיק להתחמם. סיבנתי את גופי בעדינות, נזהרת על הצלעות, חפפתי ושטפתי הכל. שטפתי עם הקצף את הכאב לב שהיה לי מניקולס. הוא מחוק מבחינתי.

יצאתי עטופה במגבת, שמתי עלי את הקרמים שאני אוהבת, שמתי דאודורנט, חבשתי את הצלעות בעדינות והתחלתי להתלבש. ייבשתי את השיער וגרבתי גרבי צמר וירדתי למטה. התחלתי לבשל. הרבה זמן לא בישלתי ארוחה טעימה ככה שאבא שלי יוכל לאכול משהו שהוא לא טייק אווי או משהו שהוא לא מנה חמה.

ניגשתי לחדר של אבי.
"אבא, הכנתי ארוחה. בוא לאכול.." ביקשתי.
"בסדר. תוציאי רק בירה מהמקרר" הוא ביקש.

הוצאתי את הבירה, שמתי צלחות וסכו"ם והוא יצא מהחדר בגופיה וטרנינג. איפה האבא שהיה מאושר כשגילה שיש לו בת...
"הריח מעולה" הוא אמר בחיוך והתיישב לידי לאכול.
שתקנו כל הארוחה.
"לורן אני הולך מחר לעבוד בערב כי זה כריסמס. תוכלי למצוא אצל מי להיות?" הוא שאל ולגם מהבקבוק בירה שלו.
"אני אמצא כבר מה לעשות" אמרתי בעצב. מאז גיל 6 לא חגגנו ביחד את הכריסמס. אני כבר לא מופתעת שגם השנה אני לא אחגוג את הכריסמס.
"מצטער" הוא אמר אבל ידעתי שההתנצלות שלו לא כנה.

שטפתי כלים, אבא שלי נרגע מול הטלוויזיה ואני ניקיתי טיפה במטבח את מה שהיה צריך והכנתי כוס תה. עליתי לחדר, הוצאתי את הסקאץ' בוק והתחלתי לשרטט דיוקן מהראש. אני חושבת שציירתי שבעה ביוקנים שונים אבל הפנים? הפנים היו שלו... של ניקולס.

לקחתי את המספריים ושרטתי את הידיים שלי. זה הרגיע אותי מלבד העובדה שהיה דימום. הלכתי לאמבטיה וחיטאתי את השריטות וחבשתי את השריטות. אסור שמישהו יגלה על זה. ירדתי למטה וראיתי שאבא שלי מתארגן לצאת.
"אבא אתה לא מתכוון עכשיו לנסוע על אלכוהול, נכון?" שאלתי בדאגה.
"עברו שעתיים מאז ששתיתי את הבירה אני בסדר" הוא אמר ויצא. התיישבתי מול הטלוויזיה ונכנסתי לנטפליקס.
"טוב נו... נשלים פערים עם ריברדייל?" שאלתי את עצמי. התחלתי את העונה השניה כי הפסקתי לראות בגלל המעבר דירה והלימודים.