עבר שבוע מהיום הולדת שלי.
היה מצחיק לראות ששתי החבורות שלנו סוג של התחברו. אית׳ן ומדיסון ניסו לצאת לדייט פעמיים וזה לא הלך אז הם ויתרו על לנסות להיות זוג ולעומתם, ג׳ונתן אמבר מכחישים שהם זוג.
הוצאתי את הספרים מהלוקר והוא נסגר בבת אחת.
״אתה מוכרח לעשות את זה בכל פעם?״ שאלתי את ניקולס והוא הצמיד אותי ללוקרים.
״אני אוהב להיות דרמטי״ הוא אמר ונישק אותי. אבל הנשיקה היתה ממש אדישה.
השמועות והמבטים מכולם כבר נרגעו כי הם הפנימו שהבאד בוי בחר בגוד גירל ושאין להם מה לנסות אפילו להתקרב אלי או אליו.
יצאנו לשבת על הספסלים בחוץ ואיך לא, ניקולס הוציא סיגריה.
"אני מקווה שאתה יודע כמה רעל יש בזה..." אמרתי עם פרצוף לא מרוצה מהעישון שלו. הוא לקח שאיפה ונשף את העשן החוצה, רחוק ממני.
"יודע" הוא אמר באותה אדישות ושוב לקח שאיפה.
"למה אתה אדיש?" שאלתי בחוסר טקט.
"אני תמיד ככה, לא שמת לב?" הוא שאל ושוב נשף את העשן רחוק ממני.
"בדרך כלל אתה לא כל כך אדיש" אמרתי והוא לקח נשימה והפעם לא מהסיגריה.
"רבתי עם אמא שלי על הבוקר. סוג של ברחתי הבוקר מהריב" הוא אמר ולקח שאיפה נוספת.
"על מה היה הריב?" שאלתי בהיסוס.
"היא אמרה שאני דומה לאבי. היא התכוונה כמובן במראה החיצוני ומעט באישיות אבל אני לא מסוגל לחשוב שאני הבן של מזדיין הזה" הוא אמר וראיתי איך עורק הראשי שלו בצוואר מתנפח מעצבים.
"ניקו... אני יודעת כמה זה מעצבן לחשוב שאתה דומה למישהו שאתה שונא, אבל לא צריך להסתובב עם פרצוף לימון כל היום" אמרתי ושמתי את ידי על כתפו.
"מצטער שאני כל הזמן עם עצבים. נראה לי שמאז שהכרתי אותך אני אומר יותר פעמים סליחה ממה שהעצבים שלי יכולים להכיל" הוא אמר וציחקקתי קלות.
"אם עוד לא השתגעת כמו שאני מכירה אותך כנראה שאתה יכול להכיל עוד" הוא אמר וגילגל את עיניו וצחק איתי.
הוא זרק את הבדל סיגריה ונכנסנו בצילצול לכיתה. נכנסתי למעבדה.
"העבודות שתצטרכו להגיש בשבוע הבא הן חלק מהציון לבגרות שלכם! אני לא מקבלת איחורים בהגשה הדו"ח! אני כעת אחלק זוגות" המורה אמרה וגילגלתי עיניים.
מקווה שלא תתקע אותי אם איזה בן שאני אצטרך להמנע מלהיות איתו.
"ג'וש ולורן" היא אמרה. שיט.
המורה המשיכה לצוות זוגות.
"תתחילו לעבוד מעכשיו!" היא צעקה.
לקח לי זמן לעקל שאני עם ג'וש.
"אמ.. היי" הוא התקרב ואמר.
"היי" אמרתי.
"אז אנחנו ביחד בעבודה.." הוא אמר וניסה לשבור את המתח בינינו. לא דיברתי איתו מאז שהוא הציע לי לצאת למרות שהוא ידע שאני וניקולס ביחד.
לא עשינו כלום בשיעור. אם למורה היה אכפת כל כך מהציון היא היתה נוזפת בנו. השיעור נגמר וכולם יצאו במהירות. אספתי את הדברים שלי ויצאתי מהכיתה.
"ג'וש! חכה רגע!" צעקתי כשראיתי שהוא התרחק מעט מהכיתה כי הוא יצא בין הראשונים.
"קרה משהו?" הוא שאל.
"סתם..." אמרתי בשקט.
YOU ARE READING
That's What Makes a Good Story
Lãng mạnאנשים בטח חושבים שזה סיפור על איזה חיים מושלמים יש לי, עם האהבה שלי... אבל הם טועים. זה סיפור על איך בעצם החיים שלי התרסקו לתהום הכי עמוק שלא ניתן לצאת ממנו ורק נפלתי עמוק יותר ויותר. זה סיפור על איך בעצם מחיים די שמחים שהיו לי, הפכתי לגוף בלי נשמה...
