"לא רגע חכה" היא אמרה ועצרתי.
"תבין... אני בחודש וחצי האלה הייתי לבד לגמרי. חברות שלי נטשו אותי, אפילו קאיה. אתה לא היית איתה בקשר וחברים שלך גם לא יצרו איתי קשר בגלל זה. מאז שנפרדנו כל הבית ספר התייחס אלי כמו אל... כמו אל כולן. עוד שרמוטה שזרקו אותה כמו מסטיק לעוס, כמו קונדום משומש. חזרתי כל יום, כל יום חזרתע הביתה וחשבתי... האם יש לי סיבה לחיות..." היא אמרה וסגרתי את הדלת שכבר הספקתי לפתוח.
"עשית לעצמך משהו?" שאלתי בקול חסר רגש. לא סובל את זה שאם גבר מתנהג כמו מכונה חסרת רגשות פתאום הן רוצות אותו אבל, אם הוא יהיה אכפתי ויראה רגש הן ינסו לחפף אותו.
היא שתקה.
"שאלתי אם עשית לעצמך משהו" אמרתי בקול מאיים.
"ניקולס..." הסתובבתי אליה וראיתי שיורדות לה דמעות וידה השמאלית מתחילה להתמלא בדם.
"לעזאזל איתך!" אמרתי ומשכתי אותה לאמבטיה.
"שטפי את זה עכשיו" פקדתי עליה. לא היה לי זמן עכשיו לרגשות, נשיקות וסליחות. ניגשתי לארון שהיה לה והוצאתי משם חומר חיטוי ותחבושות.
"למה עשית את זה?" שאלתי והפעם נשברתי. מודה, הזלתי דמעה.
"איבדתי הכל... עמדתי גם לאבד אותך כי אני מבולבלת ואני מטומטמת ו-" קטעתי אותה בנשיקה.
"את לא איבדת אותי" הסתכלתי עמוק אל תוך עיניה שהיו אדומות מבכי, והאדום הזה הדגיש את הצבע הירוק שהיה לה.
"אני אוהב אותך, מתי כבר תביני את זה..? מתי" שאלתי והתחלתי לחטא לה את השריטות.
"עם מה עשית את זה?" שאלתי והתחלתי לחבוש את ידה.
"ציפורניים" היא אמרה והשפילה את מבטה. הרמתי עם ידי את סנטרה.
"אני מוכן למות בשבילך! גם אלף פעמים, רק כדי לדעת, שאת, לא תעשי את זה שוב" אמרתי וחיבקתי אותה בחוזקה.
***
נשארנו מחובקים ככה שעה אם לא יותר.
"בואי נלך לישון ונדבר על הכל מחר" אמרתי לה והיא הנהנה. נישקתי את ראשה והרמתי אותה והלכתי איתה לחדרה.
"אני אתקלח בבוקר... הדבר האחרון שיש לי כוח אליו היום זה מקלחת" היא אמרה כשהנחתי אותה על מיטתה.
"לישון איתך?" שאלתי בהיסוס.
"כן" היא ענתה בחיוב. שמחתי שהיא הסכימה לתת לי הזדמנות חדשה. זו ההזדמנות שלי. הזדמנות להוכיח שאני אעשה הכל, אבל הכל! כדי לא לאבד אותה. הורדתי את חולצתי ונשכבתי בעדינות על ידה וחיבקתי אותה.
״אני רק רוצה להרגיש מוגנת... מוגנת ולא לבד״ היא לחשה בקול מעט רועד ואני יודע שאני צריך להחזיר לה את ההגנה הזו. כי בגללי-ההגנה שהיתה לה נעלמה. בגללי היא הפכה לכל כך בודדה.
***
ניסיתי להרדם אך לא הצלחתי. לורן היתה בטח כבר בחלום השביעי. קמתי בעדינות מהמיטה, משתדל כמה שפחות להזיז את לורן על מנת לא להעירה. הלכתי לכיוון האמבטיה, שטפתי את פניי במים הכי קפואים שיש ונשענתי על הכיור מבלי לנגב את המים. חזרתי לחדר, מודה לאלוהים שהיא עדיין ישנה והתיישבתי ושמתי את ראשי בין ידיי. היה לי הכל איתה ובשביל המשטרה זרקתי אותה. כמו כלב.
לפחות היא ישנה עכשיו. משהו שיכול מעט להרגיע אותי. נשכבתי חזרה לידה אך לא הייתי מסוגל לחבק אותה. עצמתי את עיניי ונתתי לעצמי את הרשות להירדם.
YOU ARE READING
That's What Makes a Good Story
Romanceאנשים בטח חושבים שזה סיפור על איזה חיים מושלמים יש לי, עם האהבה שלי... אבל הם טועים. זה סיפור על איך בעצם החיים שלי התרסקו לתהום הכי עמוק שלא ניתן לצאת ממנו ורק נפלתי עמוק יותר ויותר. זה סיפור על איך בעצם מחיים די שמחים שהיו לי, הפכתי לגוף בלי נשמה...
