התעוררתי כשהרגשתי משקל עלי וראיתי שחור.
"ששש" שמעתי בשקט וכל מה שראיתי היתה דמות כהה עם עיניים בצבע דבש.
"תקשיבי אני יודע שאת בטח מפחדת אבל זה ממש חשוב!" הוא אמר במהירות ובשקט.
"מה...?" שאלתי מבולבלת.
"מי אתה?" שאלתי בשקט. אני חייבת להודות, אני מתה מפחד."את לא צריכה לדעת חוץ מזה שאני הייתי זה שהציל אותך כשהיית חטופה" הוא אמר וניסיתי להזכר.
"איך נכנסת?" שאלתי מפוחדת.
"זה לא העניין כרגע! את לא מבינה. דילינג'ר הוא לא ההתחלה של השרשרת הזו. הבוס שמעליו רוצה אותך מתה... את חייבת להגן על עצמך, אל תסתובבי לבד" הוא אמר."אבל.." התחלתי להגיד.
"אין אבל! הוא יותר גרוע מדילינג'ר! ניקולס לא מכיר אותו! הוא אומר שאת יודעת יותר מדי וצריך לחסל אותך! בבקשה תגני על עצמך" הוא ביקש.לא ידעתי איך לעכל את זה.
"רק תגיד לי בן כמה אתה ואיך קוראים לך.." ביקשתי בשקט.
"הרווי ואני בן 19. תביני, אם את לא תגני על עצמך הוא יהרוג אותך ולא ירחם. ואם לא, הוא יסחט את ניקולס. את צריכה להזהר" הוא אמר וכעבור כמה דקות הוא נעלם.התקשתי לחזור לישון. זזתי מצד לצד.
"אם לא תגני על עצמך הוא יהרוג אותך" שמעתי בראשי ללא הפסקה.
***
הבוקר הגיע, התעוררתי, שטפתי את פניי וציחצחתי שיניים וירדתי למטה להכין משהו לאכול. הוצאתי את הלחם מהארון ואת הגבינה עם החלב מהמקרר, התחלתי לחמם את הטוסטר ולהרתיח מים על מנת להכין לי כוס קפה וטוסט לארוחת בוקר ונשמעה דפיקה בדלת.
"מי זה?" שאלתי בקול.
"דואר!" מישהו אמר.פתחתי את הדלת וראיתי מישהו צעיר, מישהו שכבר ראיתי את העיניים שלו. הרווי.
"יש לי חבילה בשבילך, אפשר להכנס?" הוא שאל והנהנתי.
"את לא יוצאת מהבית היום, זה מובן?" הוא לחש לי.
"איפה אני צריכה לחתום?" שאלתי וחתמתי.
"הרווי... אל תסבך אותי" לחשתי לו והוא הלך.נעלתי את הדלת והוצאתי את הטוסט מהטוסטר ומזגתי את המים לתוך הכוס הגבוהה שהיה בתוכה כבר כפית קפה נמס ו2 כפיות סוכר. עירבבתי את המשקה שכבר העלה ריח ארומתי של קפה שאני אוהבת. הוספתי לו את החלב ושוב עירבבתי.
התיישבתי ליד השולחן לאכול. לבד.
"את לא יוצאת מהבית" אמרתי לעצמי בשקט.בדקתי הודעות בפלאפון ושלחתי הודעה לניקולס.
בוקר טוב מלאכון שלחתי בנוסף לב וכעבור מספר שניות קיבלתי ממנו הודעה.
בוקר טוב נסיכונת הוא הצמיד גם לב להודעה.
כמה דקות אני אצלך הוא שלח לי וכיביתי את הפלאפון.
YOU ARE READING
That's What Makes a Good Story
Romanceאנשים בטח חושבים שזה סיפור על איזה חיים מושלמים יש לי, עם האהבה שלי... אבל הם טועים. זה סיפור על איך בעצם החיים שלי התרסקו לתהום הכי עמוק שלא ניתן לצאת ממנו ורק נפלתי עמוק יותר ויותר. זה סיפור על איך בעצם מחיים די שמחים שהיו לי, הפכתי לגוף בלי נשמה...