That's What Makes a Good Story

פרק 37: "החיים ללא אבא"

"הוא חי?" שאלתי בהיסוס.
"הוא רק מעולף. הוא יתעורר עוד מעט. בואי אלי.." הוא אמר ועזר לי לקום מהרצפה.
"איפה הקביים?" שאלתי מבחינה שהוא בלעדיהן.
"הלכתי לבית וראיתי דרך החלון שיש ניפוצים אז רצתי לכאן" הוא אמר וחיבק אותי בחוזקה.
"הוא בחיים לא היה ככה.." אמרתי בשקט.

"זה האלכוהול. הוא בבוקר יצטער על זה" הוא אמר.
יצאנו מביתי לאחר שלקחתי מפתחות ופלאפון והלכתי לביתו.
"אחח" אמרתי כשניקולס בטעות נגע בביטני.
"הוא פגע בך לפני שהגעתי?" הוא שאל. לא עניתי.

"תני לי לראות" הוא אמר והרים את חולצתי.
"פאק!!!״ הוא אמר בקול ובסך הכל רעדתי מכאבים.לא הייתי מסוגלת לענות לו.
״לורן! ספרי לי עכשיו מה קרה!״ ניקולס התעצבן אבל רעדתי. אבא שלי... פגע בי... פגע בדבר היחיד החי שנשאר מאמא שלי...

״בבקשה די...״ אמרתי בשקט והתיישבתי על הרצפה והתפרקתי והתחלתי לבכות.
״לורן, אני חייב לדעת מה קרה״ הוא אמר והתכופף אלי. הוא לא אמר מילה, רק חיבק אותי. כנראה שהוא הבין שאני לא במצב לדבר עכשיו.
״מעניין אם בסוף אני אוכל ללדת בכלל״ אמרתי בציחקוק עצוב והדמעות שלי רק התחזקו.
״לו... הכל את תוכלי לעשות. הכל. את גם יודעת שאני יותר מאשמח להיות זה שיעשה איתך הכל״ הוא אמר וחיבק אותי חזק יותר.

״אני צריכה להתקלח...״ אמרתי בשקט.
״את צריכה אולי עזרה?״ הוא שאל בהיסוס.
״חרמן אתה״ אמרתי בלי חיוך, אבל זה היה בציניות. הייתי פגועה מדי מכדי לצחוק או לחייך כרגע.
הוא עזר לי לקום והלכתי לאט לאט לאמבטיה שלו למעלה. נשארו אצלו בארון כמה פריטים שלי כמו שמלה אחת, הלבשה תחתונה 2 סטים וגרביים. הייתי רגועה לגבי הלילה, יש לי כרגע איפה לישון.

הפעלתי את הזרם מים על מנת שיתחמם ובנתיים פשטתי מעלי את הבגדים. נכנסתי מתחת למים מבחינה בסימנים הכחולים שהיו על ביטני ועל ידי.
רק אם אמא היתה כאן...

סיימתי להתקלח, עטפתי את עצמי במגבת, נכנסתי לחדרו של ניקולס, לבשתי תחתונים גנבתי לו חולצה אחת. יבשתי את שיערי כמה שניתן ונשכבתי על המיטה של ניקולס.
״אני יכול להכנס?״ הוא שאל בשקט.
״כן״ אמרתי בשקט ונשמתי עמוק.

״את יכולה לספר לי איך זה התחיל?״ הוא שאל בשקט.
״סיפרתי לך שאמא שלי נפטרה לפני 12 שנה, נכון?״ שאלתי בשקט והוא הנהן.
״אבא שלי לא לקח טוב, היא היתה הכל בשבילו... ואם להגיד את האמת? הוא גילה שאני קיימת רק 3 שנים אחרי. וזה היה בטעות״ אמרתי וציחקקתי מהזכרון הקטן והמתוק שאמא שלי סיפרה איך הם נפגשו אחרי שהיא היתה בטוחה שהוא מת בערך 3 שנים.

״מה ההמשך?״ הוא שאל בשקט. הוא היה קשוב היטב, ראיתי שממש חשוב לו לשמוע מה קרה.
״המוות שלה דרדר אותו והוא הפך מאבא מושלם ואוהב לשתיין, מעשן...״ אמרתי ושוב העצב נחת עלי.
״הוא בחיים לא פגע בי, אני לא יודעת מה קרה לו היום״ אמרתי בשקט ודמעה קטנה ברחה לי. אני יודעת שמהיום רשמית-אין לי אבא ולא אמא.