That's What Makes a Good Story

פרק 52:"לדפוק את הראש"

"הלו?" שמעתי את קולו של בוס שלי.
"אני עוד יומיים נוסעת לקולג' ומחר אני וחברים שלי מארגנים מסיבת פרידה אחד מהשני. זה בסדר שהיום זה יהיה היום האחרון שאני אעבוד?" שאלתי.
"בטח לורן. אני ממש שמח שעבדת אצלי, עשית עבודה בהחלט מכובדת. אני אחשב לך את השעות ואעביר לך את הכסף מחר דבר ראשון על הבוקר" הוא אמר.

"תודה רבה, אתה לא יכול להבין כמה אני מודה לך שלקחת אותי לעבוד אצלך" אמרתי.

ניתקתי את השיחה.
מי היה מאמין שעבר חודש? הוצאתי 2 מזוודות והתחלתי לארוז דברים. בינהם את הבגדים והנעליים שלי, את המחשב שלי וגם את התיק איפור שלי.
לקחתי את נעלי העקב של אמא שלי, כמה שמלות יותר נועזות שהיו לי ואת נעלי הפוינט עם חצאית הטוטו והבגד גוף.

התעייפתי מעט וירדתי למחסן וראיתי שניקולס ואבי עובדים. בחודש האחרון מספר ההזמנות גדל פי שניים מחודש שעבר, זה נורא שימח אותי שאבי מתעסק במה שהוא רצה ושהוא מתחיל להרוויח מספיק כסף.
"אתם רוצים שאני אכין לאכול?" שאלתי מעט בביישנות.
"לורן תנוחי ותארזי מה שאת צריכה. אני אכין משהו לאכול, מקסימום נזמין" אבי אמר במהירות.
"אני מטפסת על הקירות אבל" אמרתי בהתבכיינות.
"סאם, אכפת לך שהיא תעזור לי ואתה תבשל?" ניקולס שאל והרגשתי טיפה לא נעים.
"בטוח...? כי אני לא רוצה שתרגישו לא נעים" אבי אמר.

"זה בסדר אבא" אמרתי.
"את לא מרימה שום דבר כבד" הוא אמר והלך לכיוון הבית.

"את יכולה להבריג איפה שאני אגיד לך?" ניק שאל אותי.
"ניק, זה לא סוף העולם שנפרדנו... לא צריך שיהיה דיסטנס ביננו" אמרתי.
"זו הזמנה שצריכה להיות מוכנה מחר" הוא אמר והבנתי למה הלחץ.
"הבנתי" אמרתי והתחלתי להבריג באמצבעות המברגה החשמלית את הברגים לרהיטים שאבי וניקולס הרכיבו.

"אתה חושב שאבי צריך אולי מפעל לייצור רהיטים? אני חושבת שהמסך כבר לא מספיק" אמרתי.
"את צודקת, אבל אני לא רוצה להלחיץ אותו עם זה" הוא אמר.
"צריך להחליק ולצבוע את השולחן?" שאלתי.
"כן. תתחילי בלהחליק אני אלך זריז לקנות את הצבע המיוחד" הוא אמר.
"תבדוק קודם באיחסון" אמרתי.
"צודקת" הוא אמר בחיוך והלך למדפי איחסון הצבעים.
"מצאתי" הוא אמר והביא.

***

"בואו לאכול" אבי צעק לנו ומיד סגרנו את המחסן והלכתי לבית והתחלנו לאכול לאחר ששטפנו את הידיים.
"אבא, אתה לא חושב שהמחסן קצת קטן עבורך? לא חשבת לקנות מקום ולהפוך אותו למפעל שלך?" שאלתי.
"אולי בהמשך" הוא אמר בחיוך.
"אני חייבת כבר לנסוע לעבודה" אמרתי כשהבטתי בשעון.
"בהצלחה קטנה שלי" אבי אמרה.
"בהצלחה לורן" ניקולס אמר.
"תודה" אמרתי וחיבקתי את אבי וחיבקתי את ניקולס פעם ראשונה מזה חודש. גם הוא הופתע מעט מהחיבוק שהבאתי אבל הוא לא התלונן.

התלבשתי זריז ונסעתי לעבודה.
"צהריים טובים" אמרתי לאחמ"ש, שמתי את הדברים בלוקר, קשרתי את הסינר, העברתי כרטיס והתחלתי לעבוד.
העבודה עברה לי בזריזות ובלי שהרגשתי הגיעה כבר השעה עשר.
"לורן גשי אלי" הבוס אמר, הורדתי את סינרי וניגשתי אליו.
"אני רציתי להגיד לך תודה באופן אישי על החודש שעבדת כאן, ולאחל לך בהצלחה בהמשך. יש כאן את צ'ק המשכורת ומה שעבדת היום אני אעביר לך מחר לחשבון. ופה יש לך עוד צ'ק בתור מתנת פרידה" הבוס הביא לי 2 מעטפות.