That's What Makes a Good Story

פרק 1: "מסך שחור"

חזרתי הביתה אחרי היום לימודים ועליתי במהירות לחדר.
נכנסתי למקלחת, הורדתי את האיפור, שטפתי פנים ונכנסתי להתקלח.
שטפתי ממני את המחשבות על היום הזה. שמתי קרם פנים, עיסיתי את פניי מעט על מנת להרגע, עשיתי גולגול מהשיער הרטוב, לבשתי פיג'מה חמה והתיישבתי על המחשב.

התקשרתי לבן... לספר לו על מה שאני עוברת כאן.
"אה קטנה, התקשרת בזמן בעייתי טיפה... עשר דקות אני חוזר אליך?" הוא שאל.
"טוב..." אמרתי וניתקתי.

ירדתי למטבח והכנתי לעצמי משהו קטן לאכול. צילצול הפלאפון קטע את משחקיי בפסטה ברוטב גבינה שהכנתי.
"טוב קטנה. פשוט עזרתי לאמי במטבח לתקן משהו. איך בבוסטון?" הוא שאל.
"הכל פה כל כך מסובך... אני לא יודעת מה לעשות כבר" אמרתי.
"נו ספרי לי הכל." הוא ביקש.
"טוב נתחיל מזה שאני בחבורה של בנות שהן סופר חמודות ויפות ולא ביצ'יות כמו שחשבתי שינסו לקחת אותי, ולהפוך אותי לביצ'ית כמוהן" אמרתי.
"נו זה הדבר המושלם" הוא אמר.

המשכתי לספר לו את מה שקרה.
"פאק! השמועות נכונות?!" הוא שאל בדאגה.
"אין לי מושג. אני מקווה שלא" אמרתי בחשש שהשמועות נכונות.
"טוב. אם חברות שלך אומרות להתרחק כנראה שצריך, לא?" הוא שאל.
"אני אנסה להתרחק... אבל תבין, כל כך הרבה שאלות על ג'ון וניקולס שאני רוצה לגלות מה נכון ומה לא.." אמרתי.
"לו[שם חיבה ללורן] את לא רוצה לגרום לי להגיע אליך ולשמור עליך מקרוב" הוא אמר.
"אני לא רוצה שתעזוב את הבית ותגרום לאמא ולאבא לדאוג" אמרתי.

"טוב בן בן.. אני הולכת לישון..." אמרתי.
"לילה טוב קטנה שלי. אני אשמח שנקבע שעה שתתקשרי אלי כל יום חוץ מלהתכתבויות" הוא ביקש.
"כשאצלי השעה 6. סגרנו?" שאלתי.
"זה אומר שהשעה אצלי זה 5. בסדר" הוא אמר.
"ביי" אמרתי.
"ביי קטנה" הוא אמר וניתק.

עליתי לחדר, כיביתי את האור וכיוונתי שעון מעורר.

***

לא ישנתי כל כך הלילה. יותר מדי שאלות עם ניקולס, על ג'ון...

הגעתי לבית ספר בצילצול, לקחתי ספרים והלכתי לכיתת היסטוריה.
המורה החל ללמד אבל לא הייתי מסוגלת להתרכז למרות שאני אוהבת היסטוריה.

קאיה שלחה הודעה בקבוצה שכולנו נפגש בגינה המרכזית.
"לורן תבואי בסוף השיעור" המורה אמר לי.

השיעור נגמר.
"עשיתי משהו לא בסדר?" שאלתי את המורה.
"רציתי פשוט לשאול למה את לא היית מרוכזת. אני יודע מתי תלמיד מעופף ולא מרוכז. ולפי הציונים שלך אני מנחש שאת טובה בהיסטוריה. מה קרה?" הוא שאל.
"סתם, אני עדיין מבולבלת מכל הקבוצות המגוונות בבית ספר ומנסה להתאקלם... אני נורא מבולבלת" אמרתי.
"בסדר. אם את צריכה עזרה במשהו, תבואי, הדלת שלי תמיד פתוחה בשבילך" הוא אמר בחיוך ושם את ידו על כתפי.
"תודה" אמרתי בחיוך ויצאתי.