כל הסופ"ש הייתי אצל אמבר וקאיה. מחר אנחנו שוב חוזרים ללימודים. עברו כבר ארבעה ימים מאז המסיבה ומאז שהתנתקתי מניקולס והוקל לי.
"אמבר תודה על הכל" אמרתי וחיבקתי אותה.
"אין בעד מה" היא אמרה וחיבקה אותי חזרה.
יצאתי מביתה והתחלתי להתקדם לכיוון ביתי.
עבר על ידי רכב שחור שהיה לי מוכר והתחלתי להגביר את ההליכה שלי והרכב החל להאט את הנסיעה למהירות ההליכה שלי. החלון נפתח.
"כנסי לאוטו" הוא אמר בקול התוקפני שלו. התעלמתי והמשכתי ללכת.
"כנסי לאוטו עכשיו" הוא אמר בקול מאיים יותר.
"לא" אמרתי והתחלתי לרוץ לבית. נכנסתי, ווידאתי שהוא נעול והתחלתי לנקות את הסלון ואת החדר של אבי.
"איפה היית?" אבי שאל אותי.
"אצל חברות. עשינו עבודות לבית ספר" אמרתי. הוא לא היה שיכור הפעם.
"בסדר. איך בלימודים בנתיים?" הוא שאל.
"זה לא חשוב" אמרתי. סיימתי לנקות ועליתי לחדר.
"מה נסגר איתך?! מהמסיבה את מתחמקת ממני!" ניקולס נכנס לחדרי.
"איך נכנסת?! נעלתי את הדלת!" אמרתי.
"מישהו מהמשפחה שלך פתח את הדלת ונכנס לחדר אז נכנסתי" הוא הסביר בקול מאיים. הוא ניסה לא להתנשם אבל ראיתי שהוא מיהר אחריי.
"מה אתה רוצה ממני, מה?! ביקשתי שתעזוב אותי..." אמרתי מיואשת והתרחקתי ממנו.
"אני צריך לדבר איתך" הוא אמר.
"למה שתרצה לדבר איתי?" אמרתי.
"למה את מתחמקת ממני מיום רביעי בערב?" הוא שאל בשקט שלא היה אופייני לו.
"אני לא מתחמקת. לא רציתי להיות בבית זה הכל" אמרתי וחצי שיקרתי.
"נו!" הוא התעצבן.
"תעני לי למה את מתחמקת ממני!" הוא אמר בטון מאיים ועלה עלי והצמיד אותי חזק למיטה. הלב שלי הגביר את קצב פעימותיו והנשימה שלי החלה להתגבר. הרגשתי חנוקה.
"אני לא יודעת!" אמרתי בקול ופניו הפכו לאדישות וידיו קיבעו אותי חזק יותר למיטה.
"ניקולס.. אתה מכאיב לי" אמרתי בשקט. הוא עזב אותי ונעמד. ניסיתי לסדר את נשמתי.
"הצלתי אותך במסיבה... ואת מרגישה שאת צריכה להתחמק ממני?!" הוא אמר בחוסר סבלנות ולא הסתכל עלי.
"אתה זה שהביא אותי למסיבה עם אנסים, אתה זה שהשאיר אותי לבד בשביל לטפל במשהו ואחרי זה אתה פשוט הפחדת אותי למוות ככה שנאלצתי לברוח ממך! מה ציפית שיקרה?!" שאלתי בפחד ובלחץ. הוא התיישב על הרצפה. וחיכיתי שמשהו יקרה.
סידרתי את נשמתי ואת הדופק.
"לך מפה עכשיו. אני לא מסוגלת להרגיש בטוחה לידך. במיוחד אחרי המסיבה ובמיוחד אחרי איך שעלית עלי והכאבת לי..." אמרתי. הוא הרים את מבטו ועיניו גרמו לי להתחרט על מה שאמרתי.
הוא קם מהרצפה, העיף אלי מבט אחרון של חרטה, פתח את הדלת והלך.
החלטתי להתיישב בחלון. ראיתי איך הוא יצא מדלת הבית והולך לכיוון ביתו. ומתיישב שם על ספסל ומוציא סיגריה ומעשן. הוא העיף מבט אלי והשפיל אותו.
חזרתי לחדר והלכתי להתקלח. הסתכלתי דרך החלון רואה שהוא עדיין יושב על הספסל מביט על החלון שלי. סגרתי את הוילון, התלבשתי והלכתי לישון.
YOU ARE READING
That's What Makes a Good Story
Romanceאנשים בטח חושבים שזה סיפור על איזה חיים מושלמים יש לי, עם האהבה שלי... אבל הם טועים. זה סיפור על איך בעצם החיים שלי התרסקו לתהום הכי עמוק שלא ניתן לצאת ממנו ורק נפלתי עמוק יותר ויותר. זה סיפור על איך בעצם מחיים די שמחים שהיו לי, הפכתי לגוף בלי נשמה...
