נקודת מבט של לורן:
עבר שבוע מאז ההרצאה של ניקולס. שבוע שכל המוח שלי השתולל במחשבות וכל השבוע הזה הוא היה כאן בגלל ההרצאות. לא הייתי מסוגלת לראות אותו. כל פעם שראיתי הרגשתי סכין בלב.
"סיס, אני אחזור עוד יומיים... אני ממש מצטערת. המצב פה חייב אותי" זואי אמרה לי בטלפון.
"אני צריכה אותך" אמרתי וידעתי שאני חייבת לספר לה שניקולס מילר המפורסם הוא האקס שלי... הארוס שעזבתי.
"אני יודעת. מבטיחה לחזור בהקדם" היא אמרה וניתקה.
התיישבתי על המיטה ונחתי את ראשי בין ידיי.
"איך אני ממשיכה מפה?" שאלתי את עצמי בשקט. הסתכלתי על השעון וראיתי שהשעה חמש אחר הצהריים ותכף יש החלפת משמרות בעבודה. התלבשתי, התארגנתי ויצאתי לעבודה.
העבודה החלה וכמעט ולא היו לקוחות אך נגשתי בכל זאת לאלה שהגיעו כי ביום יום אני חיה מהטיפים שאני מקבלת.
***
סיימתי את היומית שלי.
"לורן, גשי הלום" הבוס אמר וניגשתי אליו בשקט.
"זו היומית שלך וזו החודשית. אני חייב שתשלחי לי ימים שלא תוכלי בכדי שאתארגן על מלצרים באותו יום" הוא אמר והביא לידי 2 מעטפות.
"תודה רבה ואני אשלח לך בימים הקרובים" אמרתי והלכתי.
נסעתי לכספומט הקרוב והפקדתי את המשכורת החודשית שלי וחלק מהיומית.
נסעתי חזרה למעונות ונכנסתי לתוך החדר שלי והדלקתי את האור.
"אמא!" צעקתי ומיד פי נסתם.
"תסתמי" ניקולס אמר בטון עבה במבט מאיים.
עצמתי את עיניי, נשמתי עמוק. אני רוצה להרגע. הוא לא יעשה לי הרי כלום, נכון?
לא הצלחתי להרגע והעפתי אותו לאחור והוצאתי אולר.
"אל תתקרב" אמרתי לו כשכל גופי מלא באדרנלין מהפחד.
"לו... אני יודע שלא תעשי לי כלום. אין לך את האומץ הזה ואני לא פה כדי להפחיד או לאיים. אני פה כדי לדבר. אם תרצי, תעשי לי סריקה" הוא אמר והורדתי את האולר.
"למה אתה כאן?" שאלתי ומזגתי לעצמי כוס מים ושתיתי אותה בבת אחת.
"אני רוצה לדבר איתך. איך קוראים לזה? סגירת חשבון?" הוא אמר וזה גרם לי להצטמרר.
"סגירת חשבון?" שאלתי בקול רועד. אני לא מאמינה שהוא שבר לי את כל האדישות שבניתי, בגללו. כל האדישות וההגנה שבניתי כדי להתגבר עליו וכדי להגן על עצמי נשברו ברגע הזה-שהוא הופיע אצלי בחדר ולא היה לי מה לעשות
"אני מתכוון סגירת חשבון לגבי העבר. מה שהיה היה אבל אם לא נפתור את זה ונשאיר, זה ישאיר לשנינו צלקת ואני לא אוכל להיות בסטוצים ואת לא תתעסקי בכלום חוץ מעבודה ולימודים" הוא אמר בכל כך פשטות, הפשטות הזו הכאיבה לי. הוא באמת רוצה לעבור הלאה?
"באת לכאן רק כדי לסיים איתי סופית אחרי 4 שנים? למה רק עכשיו?" שאלתי. יכול להיות שאם באמת היינו סוגרים את זה כמו שצריך-לא הייתי נפרדת מג'ון כי אני עדיין פאקינג חושבת עליו.. על ניקולס מילר.
"הייתי אידיוט. מודה, גם האדון מהעשירון העליון שהיה אידיוט שלא סגר את הקשר כבר מזמן" הוא אמר והרגשתי את אותה הסכין נכנסת עמוק, יותר ויותר.
"תגיע לעיקר..." אמרתי בקול רועד כאשר אני על סף הדמעות והוא חייך.
"אל" הוא אמר והוציא באמצעות אגודלו את שפתי התתונה מבין שיניי.
"מה אתה רוצה לסגור?" שאלתי והפעם הרמתי את קולי.
"אל תרימי את הקול" הוא אמר באדישות והתיישב.
YOU ARE READING
That's What Makes a Good Story
Romantizmאנשים בטח חושבים שזה סיפור על איזה חיים מושלמים יש לי, עם האהבה שלי... אבל הם טועים. זה סיפור על איך בעצם החיים שלי התרסקו לתהום הכי עמוק שלא ניתן לצאת ממנו ורק נפלתי עמוק יותר ויותר. זה סיפור על איך בעצם מחיים די שמחים שהיו לי, הפכתי לגוף בלי נשמה...
