That's What Makes a Good Story

פרק 31: "קעקוע"

"ומה אז?" היא שאלה בחוסר רגיעה.
"עשיתי אחד ועוד אחד והבנתי למה אני ולורן נפרדנו" הוא אמר.
"תגיע לפואנטה!" היא זעמה.
"הוא הוציא אותי למשימת חיסול והרגתי אותו. הוא ירה בי רגע לפני שהכדור הגיע אליו ופגע לי ברגל" ניקולס אמר ונשם עמוק וניסה להרגע.

"זה אומר שסיימת עם העניין הזה?" היא שאלה.
"מקווה" ניקולס אמר עם חיוך קטן וכבש את אמו.
"תפסיק להדאיג אותי" היא אמר ונתנה לו סטירה קטנה.

"תסתכל עלי" אמרתי בשקט וסימנתי עם היד לאמו שתזריק.
"נגמר" אמו אמרה.
"מה?" הוא שאל בבילבול.
"סיימתי עם הזריקה עוד כמה דקות לא תרגיש את הרגל" היא הסבירה.

"יש לי רעיון לקעקוע" ניקולס לחש לי.
"טוב, הזרקת לו כבר?" הרופא נכנס ושאל.
"כן. להתחיל בחיטוי?" היא שאלה.
"כן" הרופא ענה לה.

***

ניקולס השתחרר וקיבל קביים.
"לא מאמין שאני צריך להיות עם הזין הזה שבועיים עכשיו" ניקולס רטן בעצבים.
"אז יש לך נהגת פרטית" אמרתי ונישקתי אותו בלחי.
"את יודעת שאני אוהב לנהוג! את יודעת כמה אני לא סובל את זה שאין לי את האפשרות הזו!" הוא אמר.

"אוי תסתום כבר" אמרתי ודחפתי אותו טיפה.

"לאן נוסעים?" שאלתי.
"מכון קעקועים" הוא אמר בחיוך.
"איזה קעקוע בחרת?" שאלתי וחגרתי את חגורת הבטיחות.
"הפתעה" הוא אמר וגילגלתי עיניים.

הוא כיוון אותי למכון קעקועים שהיה במרחק של רבע שעה נסיעה מהבית חולים.
החנתי את הרכב בחניה ויצאנו יחדיו לכיוון המכון. נעלתי את הרכב ונכנסנו לתוך המכון. בחור שרירי מעט יותר מניקולס עם הכל קעקועים ופירסינג התקרב אלינו.

"שנים" הוא אמר והוא וניקולס התחבקו.

"לגמרי" ניקולס אמר.
"מה קרה שאתה עם קביים?" הוא שאל וחזר לדלפק העבודה שלו והתיישב.
"עזוב העיקר שהתקופה הישנה נגמרה והתחילה תקופה חדשה" ניקולס אמר וקירב אותי אליו.
"לא תכיר בנינו, ניקו?" הוא שאל.
"ג'ק, תכיר את לורן-חברה שלי, לורן תכירי את ג'ק. ג'ק הוא, חבר ילדות שלי עוד לפני קאי, אית'ן וג'ונתן" ניקולס אמר.

"נעים מאוד" אמרתי בחיוך קטן.
"טוב נו. זה נס שיש לך חברה" ג'ק אמר והוא וניקולס צחקו. ידעתי שהם מתכוונים לזה שמלא זמן ניקולס היה בקטע של סטוצים.

"בן כמה אתה? פשוט לא מסתדר לי שאתה מקעקע ואתה תהיה בגיל שלנו" אמרתי מעט בהיסוס.
"זה בסדר. קיוויתי שזה לא יסתדר לך. אני בן 24. אני בן של חבר טוב שהיה לאבא שלו" ג'ק אמר. טיפה קשה לסדר בראש שיש לניקולס חבר ילדות שהוא לא אדיש כמוהו.
"אתה יודע על-" ג'ק קטע אותי.
"זה דוד שלי" הוא אמר ונכנסתי לשוק.

"מה?!" שאלתי מעט בחוצפה.
"כן, נדפקתי אני יודע. למעשה? אני גם יודע שהוא מת" ג'ק אמר ושלח מבט לניקולס. היה לי קשה להבין מה זה המבט הזה.
"הוא כמעט הרג את לורן..." ניקולס אמר והשפיל את מבטו.
"אחי הכל טוב. אני מתבייש להגיד את זה אבל תודה. אתה לא רוצה לדדעת כמה אכזבה וסבל הוא גרם למשפחה שלנו" ג'ק אמר.