That's What Makes a Good Story

פרק 45: "חיוך קטנטן"

נכנסתי להלם. הבטתי בו עד שהצלחתי לעכל. הוא צדק. זו רק מתנה אחת קטנה.
"אני יודע שגרמתי לך לסבל. אני יודע שהמון זמן היינו בנפרד. אני יודע כמה הפחדתי אותך. אבל אני גם יודע כמה שהאהבה שלנו חזקה. אני יודע כמה הטרפת אותי מהיום הראשון שפגשתי אותך. אני גם יודע כמה שינית אותי בתור בן אדם..." הוא התחיל להגיד ובידו היתה קופסא קטנה שנראית יוקרתית והוא היה בחליפה די מכובדת.
"ניקולס..." זה היה הדבר היחיד שהצלחתי להוציא מהפה.
"אני אוהב אותך בקול עצם וגיד בכל גופי. ויש לי רק פחד אחד בתוכי. הפחד לאבד אותך" הוא אמר וגופי החל לרעוד.
"אני רוצה לבלות איתך את כל שארית חיי, כך שאני בכל יום ויום, אגרום לך לחייך, שאת תהיי הדבר הראשון שאני חושב עליו בבוקר והדבר האחרון שאני דואג לו בלילה לפני שאני הולך לישון. אני רוצה שיהיו לנו את הילדים הכי מושלמים שיש והם יהיו כאלה, רק אם את תהיי איתי" הוא אמר וכבר לא הצלחתי לעמוד במקום והתקרבתי לגשר.

"לורן... אני חושב שאנחנו מספיק זמן ביחד" הוא אמר ודמעה מורדנית ברחה.
"לורן וויס. אני כבר מחכה המון זמן כדי לעשות את זה" הוא אמר ופתח את הקופסא הקטנה וכרע ברך.
"לורן וייס... התנשאי לי?" הוא שאל וניסיתי לנשום עמוק וכבר לא הצלחתי לעצור את הדמעות ופרקתי אותן. הוא יודע שאני מאוהבת בחיוך שלו... שאני לא מסוגלת לעמוד בפניו.
התקרבתי אליו עוד צעד, ועוד צעד ועוד צעד. עצמתי את עיניי, לקחתי נשימה עמוקה וחייכתי. אבל לא חיוך רגיל או חיוך פשוט. אני חושבת שזה החיוך הכי מאושר שיצא לי אי פעם.
"אני..." אמרתי והחיוך גדל אפילו יותר. ראיתי על עיניו מה שהוא מצפה שאגיד כן.
"אני..." אמרתי שוב אך לא הצלחתי לסיים את המשפט.
"לורן בבקשה..." הוא אמר וראיתי איך הוא מתחנן שזה יהיה כן.

"אני מסכימה" אמרתי והדמעות המשיכו לרדת. הוא ענד על הקמיצה שלי את הטבעת וקפצתי עליו והוא הרים אותי לנשיקה לוהטת ומלאת דמעות אושר.
"עשית אותי לבן אדם הכי מאושר עלי האדמות" הוא אמר ונישק אותי שוב.
"תעשה לי טובה אחת. תפסיק לעשן" ביקשתי כשהוא הוריד אותי.
"קחי. את מוזמנת לזרוק את זה" הוא אמר ונתן לי את החפיסת סיגריות שלו.
"באמת?" שאלתי בחיוך.
"באמת" הוא אמר ונישק שוב את שפתיי.

הלכתי לפח שהיה בסוף הגשר וזרקתי את הקופסא וחזרתי לחבק אותו.
"אתה וקאיה תכננתם?" שאלתי.
"ידעתי שאם תחשבי שהפתקים ממני את לא תבואי" הוא אמר בחיוך.
"צדקת" אמרתי ונישקתי את שפתיו.
הוא הרים אותי וחפן את ישבתי וכרכתי סביבו את רגליי.
"אז מה בעלי לעתיד מתכנן להמשך הערב המושלם הזה?" שאלתי.
"מה שתרצי" הוא אמר ונישק את שפתיי.
"איך ניסע חזרה? אנחנו בטח בשתי מכוניות" אמרתי.
"קאיה החזירה את הרכב שלך לבית שלך" הוא אמר וגילגלתי את עיניי.

"תגיד לי... עד כמה אתה אידיוט מאחד ועד לארגן לי הצעת נישואין, על חוף הים, בפאקינג שקיעה אחרי חודש וחצי שלא היינו בקשר?" שאלתי בצחקוק ונשקתי קלות את שפתיו.
"אני זוכר שפעם אמרת לי איך את מדמיינת שיציעו לך נישואין וחשבתי שאני מכיר אותך מספיק טוב כדי לדעת איך להחזיר אותך אלי וצדקתי" הוא אמר בחיוך.
"אז מה ארגנת להמשך הערב?" שאלתי בחיוך.
"אצלי או אצלך?" הוא שאל.
"אני חושבת שאצלי" אמרתי בחיוך.