That's What Makes a Good Story

פרק 2: "סימון"

אני לא זוכרת הרבה. אני זוכרת דבר אחד וזה שהתעוררתי וראיתי את התקרה הלבנה של החדר שלי והייתי מכוסה בשמיכה, באותם בגדים.
"מה קרה כאן?" שאלתי את עצמי וניסיתי לקום. ראיתי על השולחן כדור משכך כאבים וכוס מים. בלעתי את הכדור ושתיתי מהמים.

הסתכלתי בפלאפון שלי לבדוק מה השעה והשעה היא 2 בלילה. שיט, בן!
20 שיחות שלא נענו מבן, 5 שיחות שלא נענו מקאיה, 2 שיחות שלא נענו מאמבר ו150 הודעות בוואצאפ.

התקשרתי לבן בידיעה שהוא כנראה לא יענה.
"קטנה? את בסדר? לא ענית לי" הוא ענה בקול ישן.
"התעלפתי... אני אספר לך הכל מחר בבוקר, טוב? באיזו שעה להתקשר?!" שאלתי בבהלה.
"תתקשרי כשאצלך השעה 7" הוא ביקש.
"לילה טוב... סליחה" אמרתי.
"לילה טוב קטנה. הכל בסדר" הוא אמר וניתק.

קראתי את כל ההודעות בוואצאפ. הבנות צריכות לספר לי משהו.
סליחה שאני עונה עכשיו... תספרו לי הכל בבית ספר.

כתבתי והסתכלתי בחלון רואה את ניקולס יושב מול החלון עם מבטיו כלפי מטה. נדמה שהוא לומד. הוא הסתובב לאחור ולאחר כמה שניות הוא כיבה את האור וכנראה הלך לישון.
ירדתי למטה רואה שאבי נרדם על הספה ושוב הכל מלא בגרעינים ובקבוקי בירה.

"אבא... לך לישון. אני אנקה פה" לחשתי לו.
"טוב מתוקה" הוא אמר והלך לחדרו כאשר הוא רדום. ניקיתי את כל הפיצוחים מהרצפה והשולחן ואת הבקבוקי בירה זרקתי לשקית. יהיה אפשר להזדכות עליהם אחר כך.

לקחתי כדור שינה ועליתי לחדר, החלפתי לפיג'מה והלכתי לישון.

צילצול השעון המעורר העיר אותי, הלכתי לאמבטיה מתחילה להתארגן לאט לאט , סידרתי את שיערי לגולגול מתוח ומסודר, התאפרתי מעט כמו בכל יום והלכתי להתלבש. לבשתי גולף שחור צמוד עם חצאית בגזרה A בצבע שמנת, שמתי גרביון רשת ומגפונים בצבע שחור.

התקשרתי לבן, סיפרתי לו מה קרה והוא נכנס לשוק.
"קטנה... אני אדבר איתך אחר הצהריים. אני חייב לעקל את כל מה שסיפרת לי" הוא אמר וניתק.

ידעתי שהוא ילחץ ממה שקרה. לא הייתי צריכה לספר לו את זה...

הלכתי לבית ספר לבד, לקחתי במהירות את הספרי כימיה שלי וספרי הפיזיקה. סגרתי את הלוקר הסתובבתי ונתקעתי במישהו.
"פאק!" קפצתי בבהלה כשקלטתי את ניקולס מאחורי. מה עשיתי שהוא עוקב אחרי לכל מקום?! איך אני אמורה להתרחק ממנו כשהוא עוקב אחרי! אולי הוא מתכנן לעשות לי משהו?!
המחשבות המלחיצות לא איחרו להגיע. שמתי את ידי על החזה בבהלה והתחלתי ללכת אחורה עד שנקעתי בלוקר.

"את עושה היום משהו מיוחד בערב?" הוא שאל ועיניים נראו שונות. הוא התקרב אלי יותר ויותר וכמובן ששתקתי.
"את באה איתי היום למסיבה. אוסף אותך בשעה 9." הוא אמר בקביעה. הוא התקרב אלי יותר ויותר.
הוא הולך להכות אותי? לאנוס אותי?
הוא בסך הכל הניח לי נשיקה על המצח, הסתובב והלך. התיישבתי על הרצפה מחבקת את הספרים. כולם בהו בי בשוק ורחמים.