That's What Makes a Good Story

פרק 15: "ניו יורק סיטי בייבי"

נקודת מבט של ניקולס:

אני חייב להפתיע את לורן הלילה. הלילה זה הלילה שהשנה מתחלפת, אני רוצה לתת לה הרגשה מושלמת ולברוח מהסכנה שכרגע מחכה לנו ביומיים הקרובים.

קיבלתי שיחה מאית'ן. אני לא אוהב את רעיון הזה שהוא מתקשר אלי עכשיו.
"אה אחי?" שאלתי.
"דילינג'ר שכר אותי ואת ג'ונתן לעבודה הלילה. אני לא רוצה שתסתבך בעסקה״ הוא אמר.
״פגוש אותי בעץ שלנו״ אמרתי בתור קוד והוא יודע מה זה אומר.

ברגע שאחד מאיתנו אומר את הקוד הזה, מפרקים את הפלאפונים שלנו, הולכים למגרש משחקים נטוש ומדברים שם. ביחידות.
פירקתי את הפלאפון שלי ורצתי למגרש.
״אחי!״ שמעתי את אית׳ן.
״ספר לי הכל על העסקה״ אמרתי.
״הוא מציע עשרת אלפים דולר על העברת סמים למקום שיודיע לנו בהמשך בשעה 20:00 בדיוק. היום מתחלפת השנה ואתה יודע מה זה אומר״ הוא אמר.

הסיכוי שהעסקה תקרוס.
״דילינג׳ר גם אמר למסור לך שאם צריך הוא יטפל במי שצריך כדי שתפעל בשבילו״ הוא אמר. פאק לורן.
״אני חייב לעוף״ אמרתי.
הרכבתי במהירות את הפלאפון והתקשרתי אליה תוך כדי ריצה.
״הלו?״ היא שאלה בקול רך ורדום.
״הערתי אותך?״ שאלתי מנסה לא להשמע לחוץ.
״בקטנה. קרה משהו ניקולס?״ קולה היה מעט צרוד מה שאני חייב להודות היה סקסי אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא שהערתי את הפרח הזה משנת יופי.

״תנעלי את כל החלונות והדלתות של הבית. אם אני אצטרך להכנס אני אמצא דרך או אתקשר אליך״ אמרתי.
״אתה מוכן לספר לי מה קרה?״ קולה נהיה מעט לחוץ.
״בהזדמנות״ אמרתי.
״טוב ביי חמור״ היא אמרה וניתקה.
הגעתי לביתי ודאגתי לארגן כל מה שצריך לצהריים. בינהם גיטרה, כסף, אוכל, בגדים, שמיכות וכריות ומצית.

העמסתי הכל על הרכב. לקחתי שרשרת שהיתה אצלי בחדר והלכתי לנמנם שעתיים.

14:00
התעוררתי מצילצול הפלאפון שלי וזה היה מספר חסום.
״הלו?״ עניתי לשיחה בידיעה שאני יודע מי זה.
״אני יודע על הרומן הקטנטן שלך עם הזנזונת״ שמעתי את קולו הריק מרגשות של דילינג׳ר.
״אל תקרא לה ככה וזה לא עניינך״ אמרתי בעצבים. הרגשתי איך העצבים שלי עולים אט אט למוחי.
״תרחק ממנה ניקולס. אתה יודע שאני מסוגל להפוך אותך למכונת הרג כמו שעשיתי לאביך״ הוא אמר בקול מאיים.

״זה שאתה לא יודע מה זו אהבה זו בעיה שלך. אתה לא תגרום לי לפגוע בה ותאמין לי, שאם תפגע בה אני אדאג לזה תרקב בכלא״ אמרתי וכיווצתי אגרופים בכדי לא להתפוצץ.
״שנינו יודעים שאין לך את האומץ להתעסק איתי״ הוא אמר וניתק.

הוא צודק. מי כמוני יודע שמי שמתעסק איתו-חוטף.
התיישבתי על המיטה ועיסיתי את רקותיי בצידי הראש על מנת לרגע.
״דאמט! למה הכל חייב להיות כל כך מסובך?״ שאלתי בעצבים.