That's What Makes a Good Story

פרק 3: "התרחקות"

הצלחתי בנס להגיע לדלת ביתי, פתחתי אותה במהירות ונעלתי אותה רואה שהכל חשוך ואבי שכב בחדר. ניקיתי בזריזות את חדרו, כיביתי את האור ורצתי לחדר. הסתכלתי על השעון בפלאפון 2 לפנות בוקר.
הסתכלתי בחלון לא ראיתי את הרכב של ניקולס ולא ראיתי אותו בחדר אבל פחדתי בכל זאת להדליק את האור. ניסיתי להרגע מהמראה של הפנים המדממות של אותו נער ולא הצלחתי. התיישבתי על הרצפה והתחלתי לבכות.

לפתע הרגשתי יד גדולה סותמת לי את הפה והשניה עוטפת את גופי.
"אל תוציאי מילה... זה אני" שמעתי את קולו של ניקולס לוחש לי. בכוח העפתי אותו ממני.
"תעוף לי עכשיו מהבית" אמרתי בזעם.
"אני לא עף" הוא אמר והתקרב אלי.

"איפה היית?!" הוא שאל בזעם ובשקט.
"אני..." התחלתי לענות והוא קטע אותי.
"יש לך מושג מה עבר לי בראש?! חשבתי חטפו אותך!" הוא התעצבן.
"ברחתי ממך!" אמרתי מדגישה את המילה ממך והתרחקתי ממנו עד שנקעתי בקיר. הוא שתק.

העינים שלו היו מוארות מפנסי הרחוב בחוץ והן אמרו הכל. הוא יודע על מה אני מדברת ויכולתי לראות שניה של חרטה בעיניו. אבל רק שניה אחת בודדה של חרטה.
"זו לא היתה הכוונה שלי" הוא אמר וראיתי איך אגרופיו התכווצו.
"אני מצטער שהברחתי אותך" הוא אמר והאגרופיו השתחררו.

ניקולס התנצל על זה שהוא כמעט הרג מישהו במסיבה? מהתדמית של השמועות שבניתי לא ציפיתי שהוא יתנצל. והיתה לי סיבה טובה לבנות את התדמית הזו על פי השמועות.
ראיתי את המפרקי הידיים שלו מלאים בדם ותהיתי האם זה שלו או לא.
"בוא" אמרתי והובלתי אותו לאמבטיה. הוצאתי אלכוהול וצמר גפן.
"תשטוף רגע את הידיים" אמרתי. הוא שאל ונחשפו פצעים מדממים.
"פאק..." אמרתי בשקט.

טבלתי את הצמר גפן באלכוהול וחיטאתי את הפצעים.
"זה כואב?" שאלתי והוא הניד בראשו.
"שיקרת כשאמרת שאת לא מפחדת ממני" הוא אמר.
"אני לא..." אמרתי. והמשכתי לחטא את הפצעים.

"אם את לא, למה אמרת שברחת ממני?" הוא אמר בשקט.
"ברחתי מהדם" אמרתי בשקר.
"את עכשיו שוטפת ממני את הדם" הוא אמר ושתקתי.
איך הגעתי למצב שאני מטפלת במישהו זר ב2 בלילה באמבטיה?!
ידו לפתע קפצה.
"סורי..." אמרתי בבהלה והמשכתי לחטא.

סיימתי לחטא והחזרתי את הצמר גפן והאלכוהול הרפואי למקום.
"תעשה לי טובה... תצא לי מהבית ותצא לי מהחיים" ביקשתי.
"את ממש מוזרה ילדונת..." הוא אמר. צילצול קצר של הודעה נשמע מהפלאפון שלו הוא פתח אותו.
"אני צריך לזוז" הוא אמר. זרקתי את הצמר גפן והוא נעלם.

חזרתי לחדרי לאחר שהורדתי את האיפור והחלפתי לפיג'מה ונשכבתי במיטה. כתבתי לבן ולבנות שהכל בסדר. בהיתי בתקרה לאחר שכיוונתי שעון מעורר.
מחכה לי לילה ארוך...

אני מפחדת מניקולס. לא יודעת בדיוק ממה. אבל אני מפחדת ממנו רצח...

***

הגעתי לבית ספר ואני והבנות החלטנו לשבת על העץ וכל אחת היתה שקועה במשהו אחר. קאיה כמובן התכתבה עם בחור מסתורי, מדיסון קראה ספר ואמבר שמעה מוזיקה. אני בהיתי מהעץ בניקולס מעשן בגינה האחורית...

אני צריכה להתרחק ממנו בכל דרך אפשרית.
"קאיה... אני יכולה לישון אצל הלילה?" שאלתי.
"כן בטח! תבואי אלי אחרי בית הספר?" היא שאלה והנהנתי.

ראיתי שעוד כמה דקות הולך להשמע הצילצול.
"אני הולכת לקחת את הספרים מהלוקר" אמרתי. ירדתי מהעץ במהירות לא מחכה לכלום והלכתי במהירות ללוקר, הוצאתי ספרות ומתמטיקה ורצתי לכיתת הספרות. התיישבתי בשולחן מאחורה בדיוק בצילצול.

המורה נכנס לאחר כמה דקות.
"בוקר טוב לכולם. היום נתחיל מחזה של שיקספיר" המורה אמר.
"סליחה על האיחור" ניקולס נכנס בדלת.

"כנס נערי. השתדל להגיע בזמן" המורה אמר וחטפתי הלם. הוא איתי בספרות?!

הוא התיישב בשולחן הראשון. ציירתי במחברת את אחד הקעקועים שלו.
"לורן, הקראי את סצנה 3 בבקשה" שמעתי את המורה מבקש לפתע.
התחלתי להקריא בשקט.
"את לא היחידה בכיתה. אנא הקריאי בקול" המורה ביקש. הקראתי בקול את הסצנה שהוא ביקש.
"תודה לורן" הוא אמר והתחיל להסביר.

***

יום הלימודים נגמר סוף סוף.
"את באה אלי עכשיו? או את צריכה לארגן תיק קודם?" קאיה שאלה.
"אני אארגן זריז תיק ואבוא אליך" אמרתי.

הלכתי במהירות לבית, אירגנתי תיק ויצאתי לקאיה. למזלי היא גרה לא רחוק ממני.

הגעתי אליה וידעתי שאני יכולה להרגע.
"אם מתרחקים מניקולס אז עד הסוף" היא אמרה כשהיא פתחה את הדלת ושתינו צחקנו. יש לי מקום להעביר בו את הלילה ואת היום.
"את חושבת שאני אוכל להשאר אצל גם מחר ואז לבוא למדיסון או אמבר?" שאלתי.
"כן. אני שמחה שהחלטת להתרחק ממנו" היא אמרה.

***

קמתי בבוקר, התארגנתי לבית ספר והלכתי עם קאיה. שיט יש לי שוב ספרות.
"יש לי ספרות שזה איתו..." אמרתי בלחץ.
"תרגעי. הכל בסדר. היום נחליט איפה תהיי בכל יום בסופש" קאיה אמרה לי.

נכנסתי לשיעור.
"בוקר אור. היום אני אתן זוגות לעבודה בספרות. העבודה צריכה להיות מוגשת עוד שבוע בדיוק" המורה אמר והמשיך ללמד.
"המורה נשארו 5 דקות לשיעור תקבע כבר עכשיו את הזוגות" מישהי אמרה למורה.
"זוגות שיודעים עם מי הם שיגשו אלי" המורה אמר והתיישב בכיסאו. נשארתי לשבת.
"בואי" ניקולס אמר.
"אין סיכוי שאני עושה איתך את העבודה" אמרתי בעוקצנות.

"לורן, את עושה את העבודה עם דרק" המורה אמר.
"אין בעיה" אמרתי, אספתי את דבריי ויצאתי.

למה הכל תמיד חייב להסתבך.

הלכתי ללוקר ודרק ניגש אלי.
"מתי נעשה את העבודה ואיפה?" הוא שאל בחיוך.
"בוא נקבע כבר שבוע הבא. נגיד נקבע ביום שני מתי נעשה אותה" אמרתי.
"אין בעיה" הוא אמר והלך.

סימסתי לקאיה שאני באה אליה היום ומחר אני אלך לאמבר עד יום ראשון בערב. שתיהן ענו לי שזה בסדר.

המשכתי ביום הרגיל שלי כמו שהוא.