עברו שלושה חודשים מאז שאני פה. אני וזואי כבר התחברנו, היא וקאיה הכירו כשקאיה באה אלינו בסופ"שים לביקור.
שמעתי לרגע דפיקה בדלת.
"יבוא" אמרתי כי בדיוק התעסקתי עם סיכומים על היסטורית הריקוד.
"לורן וויס?" שמעתי.
"זו אני" אמרתי.
"יש מכתב בשבילך" הבחור הצעיר עם חבילת מכתבים אמר.
"תודה" אמרתי.
הוא יצא ופתחתי במהירות את המכתב ובתוכו היתה הזמנה לחתונה של אבי ואייבי.
מיהרתי להתקשר במהירות לאבי.
"כן?" שמעתי את חיוכו של אבי.
"אתה מתחתן ולא אמרת לי כלום?!" שאלתי.
"רציתי שזו תהיה הפתעה" הוא אמר.
"אני כל כך שמחה בשבילך..." אמרתי.
"אגב, אני ואייבי דאגנו שהחתונה תהיה על תקופת חופשת החורף שלך שלא תפסידי חומר" הוא אמר.
"אני מתקשרת בסקייפ" אמרתי וניתקתי. פתחתי במהירות את המחשב והתקשרתי דרך הסקייפ.
"אייבי אצלך?" שאלתי.
"כן" הוא אמר.
"תקרא לה" אמרתי והוא קם לקרוא לה.
"בוקר טוב" אמרתי בחיוך.
"בוקר טוב מתוקה" אייבי אמרה והפריחה נשיקה למצלמה.
"אני ממש לא רוצה שתתבאסו אבל אין לי עדיין לוח מבחנים לתקופת חופשת החורף" אמרתי.
"תדברי כבר מעכשיו עם המזכירות שיש לך באותו יום חתונה להורים ואת לא תהיה במידה ויהיה מבחן" אבי אמר.
"אני אנסה, אבל תקווה שאני אגיע באיחור אם בכלל" אמרתי.
"אנחנו נשמח שתבואי גם באיחור" אייבי אמרה.
"חולה עליכם" אמרתי בחיוך.
"אל זה אבא שלך?" שמעתי את זואי מאחורי.
"כן, בואי תגידי שלום" אמרה וזזתי מעט.
"היי אבא ואמא של לורן, אני זואי ואני לומדת איתה וגרה איתה" זואי אמרה.
"היי, אני סאם וזאת אייבי" אבי הציג את עצמו ואת אייבי בפני זואי.
"לו יש לנו בעיקרון ארוחת צהריים עוד 10 דקות, את באה?" זואי שאלה.
"כן כן, אני עוד שניה מסיימת" אמרתי.
"טוב אבא ואייבי, יש לנו ארוחת צהריים. אני אדבר איתכם כשאוכל לפני העבודה" אמרתי.
"ביי בתיאבון" הם אמרו. הפרחתי נשיקה וסגרתי את המחשב ושמתי אותו בתיק המיוחד שלו.
"למה אמרת אבא ואייבי?" היא שאלה.
"זאת ארוסתו של אבי, לא אמא שלי" אמרתי בפשטות, אני ואייבי הפכנו להיות חברות טובות והפסקתי לחשוב על זה שהיא תחליף את אמא שלי. כנראה שמאוד התבגרתי בזמן שלי פה.
"מה קרה לאמא שלך?" היא שאלה בחשדנות ושכחתי מזה שלא סיפרתי לה.
"אמא שלי נפטרה מסרטן לפני 12 שנה" אמרתי וסירקתי מעט את שיערי ויצאתי מחדרנו.
"אני ממש מצטערת... לא ידעתי" היא אמרה בדלת לחדר אוכל.
"הכל בסדר, לא שאלת, לא סיפרתי" אמרתי עם חיוך קטן וחיבקתי אותה.
***
עוד שבועיים חופשת החורף מתחילה. גיליתי שהם הזמינו גם את ניקולס ובאופן מפתיע, זה לא הזיז לי. כנראה שעבר לי מאז שאני וג'ון ביחד.
"בייב, אתה תבוא איתי לחתונה של אבי?" שאלתי.
"בטח. את חושבת שאני אפקיר אותך לבד?" הוא שאל ונישק את שפתיי בעדינות.
"אני תכף הולכת לעבודה" אמרתי בביאוס.
"אל תדאגי, את תוכלי לבוא אלי גם אחרי העבודה, דילן חולה מסופ"ש אז הוא נשאר בבית" הוא אמר.
"אני אבוא" אמרתי ונישקתי את שפתיו.
YOU ARE READING
That's What Makes a Good Story
Lãng mạnאנשים בטח חושבים שזה סיפור על איזה חיים מושלמים יש לי, עם האהבה שלי... אבל הם טועים. זה סיפור על איך בעצם החיים שלי התרסקו לתהום הכי עמוק שלא ניתן לצאת ממנו ורק נפלתי עמוק יותר ויותר. זה סיפור על איך בעצם מחיים די שמחים שהיו לי, הפכתי לגוף בלי נשמה...
