***
זה יותר פרק של תיאור תחושות של הדמויות מאשר פרק שיש בו התרחשויות חוץ מהסוף
***
אני לא יכולה לסבול את ניקולס יותר, אני מרגישה אם אני אעבור לידו ואיש לא יהיה בסביבה הוא יפגע בי. אם הייתי יכולה הייתי מבריזה ונשארת בחדר או בעבודה כל היום רק כדי לא לראות אותו. במיוחד לא לראות אותו כדי לא להרגיש את הבלבול שהוא גורם לי, לא להרגיש את הפרפרים בבטן שהיו אי שם עד לפני חודש או חודשיים. כדי לא להרגיש שאני עם ג'ון כדי לגרום לו לקנא.
"בייב? הכל בסדר?" ג'ון שאל וקטע אותי.
"כן כן, סתם שקעתי במחשבות" אמרתי ושוב שקעתי למחשבותיי ואחת השאלות שעלתה לי היא האם אני שונאת את ניקולס או שאני פשוט מדחיקה את זה שאני עדיין מאוהבת בו ומשתגעת ממנו כמו אז ביום הראשון שהכרנו.
נקודת מבט של ג'ון:
לורן בוהה בקיר ונראית שקועה במחשבות. לאחרונה היא ממש מוזרה, כאילו היא מסתירה ממני משהו. אולי היא לא מצליחה להבין שהשתנתי? אולי היא איתי כדי לשכוח את ניקולס? אולי היא בכלל איתי כדי להרגיש נאהבת. אולי היא סתם איתי ובסוף היא תהיה זאת שתשבור לי את הלב כשבדרך כלל אני זה ששובר לכולן את הלבבות, אבל הפעם אני יכול להשבע שזה שונה מכל אחת אחרת. אני איתה לא כדי לדפוק ולזרוק אלא כי אני באמת מאוהב בה, כי אני באמת רוצה לשמור עליה כמו על היהלום הכי גדול בעולם, כי אני מפחד שהיהלום הזה ישבר. אני מפחד לאבד אותה אבל אני יודע שכנראה אני אאבד אותה בסוף מהסיבה שהיא וניקולס היו ביחד כי הם נועדו להיות ביחד.
"בייב? הכל בסדר?" שאלתי וראיתי שמחשבותיה נקטעו.
"כן כן, סתם שקעתי במחשבות" היא אמרה ושוב חזרה לבהות באותה נקודה. היא בטוח מסתירה משהו. קמתי מהכיסא שישבתי לידה והלכתי למטבחון להכין לשנינו קפה. מי היה מאמין שהיא תישן איתי בכל כך פתיחות בלילה.
"בייב, קחי" אמרתי והנחתי לידה את הקפה.
"תודה" היא אמרה ולגמה ממנו.
"אני מרגיש שאת מסתירה משהו" אמרתי לה ולגמתי גם מהקפה.
"ניקולס פה..." היא אמרה בקול רועד.
"מה?!" נפלט מפי.
"הוא פה בשביל לעשות פרויקט לתואר שלו... פגשתי אותו אתמול בדרך אליך מהעבודה" היא אמרה ומבטה היתה קצת מודאג.
"אני לא מבין מה החרא הזה מדאיג אותך" אמרתי.
"הוא לא חרא. אל דבר עליו ככה!" היא התעצבנה עלי.
"את האמת, את איתי כי את אוהבת אותי או שאת איתי כדי לשכוח את הזבל הזה?" אמרתי באיפוק לא להתפוצץ.
"כי אני אוהבת אותך, באמת" היא אמרה ועינייה נצצו.
"אז תשכחי ממנו כבר. הוא העבר, אני ואת זה ההווה" אמרתי.
"אני מנסה" היא אמרה והיא נשענה עלי.
YOU ARE READING
That's What Makes a Good Story
عاطفيةאנשים בטח חושבים שזה סיפור על איזה חיים מושלמים יש לי, עם האהבה שלי... אבל הם טועים. זה סיפור על איך בעצם החיים שלי התרסקו לתהום הכי עמוק שלא ניתן לצאת ממנו ורק נפלתי עמוק יותר ויותר. זה סיפור על איך בעצם מחיים די שמחים שהיו לי, הפכתי לגוף בלי נשמה...
