That's What Makes a Good Story

פרק 33: "ריצה אחרונה?"

"לורן אל תעשי את זה, בבקשה" ניקולס אמר שלי בהתחננות.
"זה הדבר היחיד שמרגיע אותי" אמרתי.
"לורן זו יכולה להיות הריצה האחרונה שלך, את מבינה את זה? אני לא יכול לשמור עליך בריצה"הוא אמר ויכולתי לראות שהוא בלחץ.
"אני לוקחת את הפלאפון. השעה בסך הכל 7:30. בשעה 8 אני חוזרת ואתה יכול להתקשר אני אענה"אמרתי בחיוך קטן.

"בבקשה, אני לא אסלח לעצמי אם אני אאבד אותך" הוא אמר בעצב.
"אני חיבת להרגע" אמרתי ונישקתי את שפתיו.
"תתקשר אלי כל 10 דקות, אני עושה פשוט סיבוב..." אמרתי.
"את מקיפה גם את הבית ספר?" הוא שאל.
"כן" אמרתי.
"אז אני מכיר את המסלול. אם את לא עונה אני מתקשר לקאיה, קאי, אית'ן וג'ונתן שיחפשו אותך" הוא אמר.

"בסדר אבא" אמרתי בגילגול עיניים והוא משך אותי אליו לנשיקה.
"יצאתי" אמרתי ולקחתי אוזניות ופלאפון.

ירדתי למטה ויצאתי לריצה, למסלול הקבוע שלי. קיבלתי לפתע שיחת טלפון ממספר לא מזוהה.
"הלו?" עניתי בהיסוס.
"את חייבת לחזור לבית ותכבי את הפלאפון!" שמעתי קול מוכר.
"מי זה?" שאלתי בבילבול.
"זה לא משנה! תוציאי את הסוללה ואת הסים מהפלאפון ולרוץ הביתה!" הוא אמר במהירות.

"הרווי?" שאלתי כאשר נזכרתי בשמו.
"כן! את חייבת להגיע עכשיו הביתה! אם זה לא יקרה ב10 דקות הקרובות את לא תשרדי" הוא אמר וניתק.

נשמתי עמוק, הוצאתי עגיל מהאוזן והוצאתי את הסים מהאייפון וכיביתי את הפלאפון. יודעת שכנראה ניקולס הולך ממש לדאוג לי...

המשכתי לרוץ בלי המוזיקה וחשבתי שוב על הלילה, אולי הרווי עובד עלי? אולי הוא סתם איים עלי?

עבר רכב שחור מלחיץ לידי אך הוא המשיך בנסיעה והצלחתי להרגע. אני רצה הרי במקומות שיש בהם אנשים עדיין בשעה כזאת.

התחלתי לחשוד כשאותו הרכב עשה סיבובים וכל פעם ראיתי אותו.
התחלתי להגביר את קצב הריצה שלי עד שלפתע מצאתי את עצמי בסמטה חשוכה כשיד גדולה וחזקה סתמה את פי והיד השניה החזיקה בי בחוזקה בבטני.
"אל תוציאי מילה" שמעתי באוזן. מרוב פחד לא זיהיתי אפילו מי זה. הוא הדק את אחיזתו בי חזק יותר.
"למה לא הקשבת לניקולס, קטנה?" שמעתי ולפתע הבנתי מי זה. בן.

"איך הגעת לפה?" שאלתי בלחש וחיבקתי אותו.
"הריח לי מסריח שלא התכתבנו המון זמן. שמתי את המזוודה בבית שלך לפי 10 דקות והבנתי שיצאת לריצה. ניקולס סיפר לי מה קרה ומהר יצאתי לחפש אותך" הוא לחש לי.
"הייתי חייבת להרגע" אמרתי והשפלתי את פניי.
"את לא מבינה שאם אני לא הייתי עכשיו מגיע זו היתה הריצה האחרונה שלך? לא ראית שיש רכב שעושה סיבובים לידך?" הוא שאל.
"ראיתי..." אמרתי בשקט.

"קחי את הסוודר שלי. תלבשי את הקפוצ'ון" הוא אמר והוריד את הסוודר שלו והביא לי. הסתרתי את השיער שלי וסגרתי אותו.
"תלכי עם גב כפוף, תלכי כמו גבר" הוא לחש ויצאנו מהצד השני של הסמטה.