כל הלילה חשבתי האם אני צריכה לדבר עם ניקולס על זה וכנראה שזה יוביל לפרידה, או לא לדבר ולהשאיר את העניין בלב, בשקט, ביני לבין קאיה. וכנראה גם זה יוביל לפרידה.
למה זוגיות זה דבר כל כך קשה ומסובך?! אנחנו מאורסים ואני מוצאת את עצמי לא בוטחת בו שהוא לא סתם רקד עם מישהי. קמתי ממיטתי והלכתי לכיוון המראה ומגלה את השקיות שנוצרו במהלך הלילה. מצחיק כמה איפור יכול להסתיר את החסרונות ולהעצים את היתרונות.
הלכתי לאמבטיה, ציחצחתי שיניים, שטפתי פנים וסירקתי את שיערי לקוקו גבוה והלכתי לחדר. לבשתי חולצה לבנה שהיתה מלוכלכת מצבעי קיר ואוברול ג'ינס ארוך שגם הוא לא היה נקי. נעלתי נעליים והלכתי למטבח, הכנתי לעצמי טוסטים עם קפה, אכלתי בשקט ולבד.
הלכתי למחסן שלנו וראיתי את אבא שלי עובד שם.
"אתה צריך אולי עזרה?" שאלתי.
"לא תזיק" הוא אמר בחיוך.
"את לא מרימה שום דבר כבד" הוא אמר וגילגלתי את עיניי.
"ניקולס לא קם לעזור לך?" שאלתי.
"לא רציתי להעיר אותו אחרי הפרום. כשהוא יתעורר הוא יעזור לי" אבי אמר בחיוך רגוע.
"היית אתמול דומה ממש לאמא שלך" הוא אמר ונישק את ראשי.
"אבא... יש לי עכשיו חודש חופשי... אני רוצה למצוא עבודה ולעבוד בה כדי שיהיה לי מספיק כסף לשלם על החדר במעונות באוניברסיטה" אמרתי.
"אין בעיה. כל מה שתרצי" הוא אמר.
"אני בקרוב אסע לחפש עבודה" אמרתי.
"את רוצה שניקולס יבוא איתך?" הוא שאל.
"אני אסע לבד, אל תגיד לו כלום לגבי זה" הוא סך הכל הנהן. נכנסתי לבית, החלפתי לבגדים טיפה יותר נורמליים ולא מלוכלכים ונסעתי למסעדה שנמצאת 20 דקות נסיעה מביתי.
"הם כל הזמן מחפשים מלצרים, כדאי לך לנסות" אמרתי לעצמי.
נכנסתי למסעדה.
"אמ... היי, שמעתי שמחפשים פה מלצרים ורציתי לקבל פרטים" אמרתי למלצרית.
"אני טיפה באמצע... תדברי עם האחמ"ש שנמצא בקופה" היא אמרה והנהנתי. הלכתי לכיוון הקופה ופתאום קלטתי כמה שהמסעדה הזו ממש יוקרתית.
"שמעתי שמחפשים פה מלצרים, יש אפשרות לקבל פרטים?" שאלתי את האחמ"ש.
"את צריכה לדבר על זה עם הבוס. הוא נמצא פה במשרד, תגידי לו שדיוויד הפנה אותך אליו לגבי המלצרות" הוא אמר לי בנחמדות וחייכתי אליו בתור תודה.
דפקתי על הדלת.
"יבוא" הבוס אמר.
"אמ... בוקר אור, שמעתי שמחפשים כאן מלצרים ודיוויד הפנה אותך אליך בנושא הזה" אמרתי.
"כנסי" הוא אמר.
"שבי, את רוצה אולי מים?" הוא שאל.
"לא תודה" אמרתי בחיוך.
"אז למה את רוצה למלצר כאן?" הוא שאל בטון נמוך ורציני.
"בעוד כחודש אני נוסעת ללמוד בג'וליארד, אני צריכה את הכסף כדי לא לקחת מהוריי. אני באמת מלצרית טובה, אתה לא תתחרט" אמרתי ואז הבנתי שההתפרצות שלי בסוף יצאה מעט עקום. טוב על מי אני עובדת- היא יצאה עקום.
"איזה טעם יש לי להחזיק מלצרית רק לחודש?" הוא שאל.
"אין לך טעם. אני מבינה שזה אידיוט לא להחזיק מלצרים לתקופת ארוכה, אני מבינה שהסיכוי שתקבל אותי הוא אפסי, אבל אני מתחייבת לעבוד כל יום אם צריך" אמרתי.
"איך קוראים לך?" הוא שאל.
"לורן וייס" אמרתי את שמי המלא.
"אני מוכן לקבל אותך. אבל את צריכה להתחייב ל-100% עבודה ואת מודיעה אך ורק לי אם את לא יכולה להגיע. אני לא מוכן לסבול איחורים ולא שקרים. מובן?" הוא אמר.
"אני לא אאכזב אותך אדוני" אמרתי.
"את מתחילה מחר בשעה 7:30 בבוקר לעבוד. תבואי ב-7 כדי שיעשו לך הדרכה כללית על המקום. תבואי בחולצה שחורה, מכנס שחור, נעליים שחורות ושיער אסוף ומסודר" הוא אמר.
YOU ARE READING
That's What Makes a Good Story
Romansאנשים בטח חושבים שזה סיפור על איזה חיים מושלמים יש לי, עם האהבה שלי... אבל הם טועים. זה סיפור על איך בעצם החיים שלי התרסקו לתהום הכי עמוק שלא ניתן לצאת ממנו ורק נפלתי עמוק יותר ויותר. זה סיפור על איך בעצם מחיים די שמחים שהיו לי, הפכתי לגוף בלי נשמה...
