אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 8 ♡

נקודת מבט ליאן:

"דןןןןןןןןןןן" צעקתי ורצתי לכיוונו והוא חיבק אותי.
"ליאן חיים.. מה קורה?" הוא שאל אותי
"בסדר למה לא אמרת שאתה בא?" הופתעתי.
"הפתעה" חייך אליי בחום והתחבקנו שוב.
"איך נכנסת בכלל?"
"אמא שלך פתחה לי והייתה צריכה ללכת ואמרה לי להישאר פה עד שתחזרי"
דן זה החבר הכי טוב שלי. אנחנו מכירים מהגן אבל לפני שנתיים הוא עבר לעיר אחרת. אנחנו עדיין מתראים לעיתים קרובות מאוד. אני אוהבת אותו כמו אח.
"נו אז ספר לי קצת על הבית ספר שלך ועל החיים החדשים שוב" אמרתי לו תוך כדי שהתיישבנו לאכול.
"את האמת שבבית ספר החדש כיף לי .. וגם הכרתי מישהי"
"מה?? מי? ספר לי עליה ותראה תמונה" לחצתי עליו
"בסדר בסדר מה את לחוצה? לחץץ.
קוראים לה ספיר והיא בגילנו והיא מתוקה ממש"
"דן שלי מאוהב ??" חייכתי אליו בהתגרות וצחקתי.
"כןן למה יש בעיה?" קם ושיחק את עצמו מאיים.
הוא הרים אותי על הכתפיים שלו והפיל אותי על הספה. שנינו צחקנו בלי סוף ונהננו כל כך.
אני לא מאמינה שהוא בא לבקר אותי סוף סוף!

נקודת מבט תומר:

יצאתי מחדר האחות עצבני ועצוב.
אני לא מאמין שאמרתי לה לא. היא אמרה לי שהיא רוצה שנהיה ביחד. כל כך כאב לי לראות אותה בוכה.
ישבתי בחצר והייתי מתוסכל.
"אחי מה קורה? איך ליאן מרגישה?" נדב הגיע והתיישב לידי.
"בסדר .. יותר טוב" אמרתי בטון עצבני והוא הבחין בזה.
"מה אתה עצבני? אתה חושב שעשיתי את זה בכוונה?"
"ברור שלא.. עזוב סתם דברים. מה רצית מקודם?" שאלתי אותו והסתקרנתי עוד יותר.
"רציתי להגיד לך שאני .." הוא שיחק בשערותיו ולא ידע איך לומר את מה שהוא רוצה להגיד לי.
"נו..פשוט תגיד" הסקרנות בערה בי.
"אני אוהב את ליאן" הוא זרק את המילים כמו שמשליכים פצצה לאוויר.
"מ..מה?" גמגמתי. ידעתי שהוא מחבב אותה אבל לא חשבתי שהוא אוהב אותה.
"אני אוהב את ליאן כבר תקופה ואני לא יודע מה לעשות כדי להיות איתה" הוא נאנח וכך גם אני.
החיים האלה לא אוהבים אותי.
"ממתי אתה אוהב אותה?" שאלתי בזהירות ובשקט כדי שלא יבחין בנימת העצבים שמתחילה להתפשט בקולי.
"אני חושב שכבר שבועיים.. אני יודע שזה קצת אבל אני חושב שאני באמת אוהב אותה"
זה לא קצת חשבתי. זה קרה גם לי.
"אתה חושב שהיא גם רוצה אותך?" שאלתי אותו.
"אני לא יודע.. קשה לקרוא אותה"
"אם אתה מאמין שכן ואתה אוהב אותה.. תעשה משהו. אל תחכה ותעשה" אני מחלק פה עצות בחינם בזמן שאני לא מיישם אותם בעצמי.
"טוב אחי, נדבר אני צריך לאסוף את נואל. מצטער" פלטתי מהר ויצאתי לכיוון המכונית שלי.
נסעתי הביתה במהירות ופרקתי את העצבים שלי על המכונית. נכנסתי הביתה וראיתי את נואל יושבת על הספה ובוכה.

מה קרה?

"נואל.. הי, מה קרה? למה את בוכה?" רצתי אליה בדאגה ושאלתי אותה.
"א..א...א" היא גמגמה ורעדה מאוד.
"מה נואל? מה קרה?" לא הבנתי כלום. אבל היא מאוד פחדה.
"א..ב..א" הצליחה להגיד לבסוף.
"מה אבא? איפה הוא? הוא פה?" התחלתי לדאוג.
"הוא פה.. למעלה.. מרביץ לאמא" הוציאה לבסוף ולא הפסיקה לבכות.
מה?? מרביץ לאמא ?? הזעם שלי עולה ועומד להתפוצץ.
חיבקתי אותה וביקשתי ממנה לצאת מהבית ולחכות שם בלי לזוז. היא הנהנה במהירות ויצאה.
עליתי בעצבים למעלה וראיתי בחדר של ההורים שלי את אמא שלי על הרצפה ואת אבא שלי בועט בה.
הלכתי אליו והעפתי אותו לרצפה והחטפתי לו בוקס בפנים.
"אתה רציני אבא?! עכשיו אתה מרביץ לאמא? מה היא עשתה לך?" יריתי אליו והמשכתי להכות אותו.
"עזוב אותיי ! הכל באשמתך בן. אני אמרתי לך להצטרף אליי וברגע שסירבת אמא שלך ונואל יישאו בתוצאות שאתה החלטת!" והסתובב מעליי.
"אני אחליט על החיים של עצמי! ואני לא מחליף את המקום שלך! תבין כבר" צעקתי עליו והצלחתי לקום מהרצפה.
אמא שלי בזמן הזה ניסתה להפריד ביננו ובכתה.
כל-כך כעסתי עליו. איך את בן אדם בכלל? מרביץ לאשתך! הוא כזה דפוק !
"תזכור מה שאמרת טוב טוב.. התוצאות יהיו בהתאם. והתחיל להתקדם לכיוון היציאה "אתה מחליף אותי אם תרצה או אם לא. זה מה שהגורל שלך ואני החלטנו" צעק בחזרה.
"לא ידעתי שאתה חבר של הגורל אבא! עכשיו לך מפה ואל תתקרב שוב!!" איימתי עליו
הוא יצא מהחדר ושמעתי את דלת הבית נטרקת בחוזקה. פניתי ישר לאמא שלי שנפלה שוב על הרצפה ובכתה. היו לה סימנים סגולים וכחולים על הגוף והפרצוף שלה היה אדום. כמה מכות הוא הביא לה?
ניסיתי לעזור לה לקום והיא פשוט לא הצליחה. החלטתי שאני מתקשר לאמבולנס וככה עשיתי.
האמבולנס הגיע ולקח אותה ובאתי לעלות לאמבולנס עד שנזכרתי.
נואל עמדה בחוץ וחיכתה לי. איפה היא?!
נואל תמיד מקשיבה למה שאני אומר היא לא סתם תלך.. התחלתי לפחד ולדאוג.
"שי.. אני צריך שתעשה לי טובה" התקשרתי אליו.
"דבר אחי מה קרה?" קולו היה מודאג גם.
"סע לבית החולים בלינסון ותדאג לאמא שלי.. היא תגיע לשם באמבולנס .. נואל נעלמה ואבא של הגיע אני הולך לחפש אותה ואני אספר לך הכל אחר כך, טוב?"
"בטח, תהיה בקשר אני כבר בדרך"
"תודה אחי" הוא האח המציל שלי.
ירדתי מהאמבולנס והתחלתי לרוץ ברחובות ולצעוק נואל , נואל. אין תשובה.

נקודת מבט ליאן:

"ליאן !! דן!! קומו כברר"
פתחתי את העיניים שלי וראיתי את אייל ובר אחותי מעלינו. מה נרדמנו?
"מה.. מה קורה פה?" קמתי וראיתי שנרדמתי על דן.. איזה מצחיק הוא ישן.
גם דן התעורר ושנינו צחקנו.
"טוב לראות אותך.. מתי באת?" שאל אותו אייל והם התחבקו חיבוק בנים כזה.
"מקודם.. כנראה נרדמנו תוך כדי סרט" אמר להם כדי שלא יחשבו דברים מיותרים. אבל בתכלס כולם יודעים שאנחנו רק ידידים ולא יותר.
"יש לך איפה לישון?" בר שאלה אותו.
"כן .. יש לי פה עדיין קרובי משפחה שגרים פה. אני אשן שם" ענה.
"סבבה... היי, דבר איתי" אמרתי לו ועשיתי עם היד סימן של טלפון ועליתי לחדרי.
התקלחתי, התארגנתי ונכנסתי לאינסטגרם.
ראיתי תמונות של חברות, ילדים מהשכבה ואז תמונה של החבורה של תומר ונדב.
הם נראים חברים טובים ושמחים כל כך.
אוף למה כל דבר מזכיר לי אותו? התעצבנתי ויצאתי מהאינסטגרם.
השעה הייתה מאוחרת אז החלטתי ללכת לישון.

נקודת מבט תומר:

אין שום סימן לנואל. אני כבר שעה ברחוב.
שמעתי צלצול מהטלפון שלי. מוזר. מספר בלתי מזוהה. מענין מי זה.
"הלו" עניתי
"היי בן. מזמן לא דיברנו"
"אבא?? מה אתה רוצה? לא הספיק לך?" למה הוא מתקשר אליי? ועוד ממספר לא מזוהה?
"נואל אחותך הקטנה נמצאת כאן איתי. אנחנו נהנים מאוד. נכון נואל?" שמעתי את נואל מנסה לומר משהו אבל הוא שם לה משהו על הפה.

אני אהרוג אותו !
המטרה נמצאת מול העיניים שלי ואני אשיג אותה.

אם אהבתם תכתבו תגובות ותצביעו⁦♥️⁩⁦⁦♥️⁩

תהנו מהפרק.. אוהבת אתכם⁦💖✨