אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 41 ♡

נקודת מבט ליאן:

"שלום ליאן. נעים להכיר אותך אני אבא של תומר. מנהל העולם התחתון" הוא אמר ודמותו הופיעה לפניי.
מה? לא הבנתי.
הוא עמד מולי עכשיו. שומר על מרחק.
"מ..מ..מה?" לא הצלחתי להבין מה הוא אמר.
"חמודה את.. הוא לא אמר לך?" הוא שאל בגיחוך והתקרב אליי.
"א..א.." לא הצלחתי להוציא כלום מפי מהפחד.
"אני אגיד את זה פשוט ומהר. תומר לא צריך אותך על הראש שלו כשהוא הצטרף אליי עכשיו.
יש לך שבוע אחד להיפרד ממנו ואם לא אז ההורים האהובים שלך או האחים הקטנים שלך שכמעט הצלחתי לקחת ייעלמו. לתמיד" הוא אמר והיה ממש צמוד אליי.
הבטתי בו בפחד ונשענתי הכי צמוד שיכולתי לדלתות הכניסה.
הוא התקרב עוד קצת ונגע בידיות של הדלת ובפתאומיות דחף אותה והדלתות נפתחו.
נפלתי על הרצפה והקול החזק של הנפילה שלי נשמע בשקט ששרר.
הוא עקף אותי ויצא מהבניין.
התחלתי לבכות ולא עיכלתי את מה שהוא אמר לי.
אין פה אף אחד. אני לבד.
הרגשתי בחלום. שמישהו יעורר אותי כבר ויגיד שאני חולמת. בבקשה.
הבכי שלי התחזק ואיתו הרגשות שלי מתערבבים.
למה זה קורה לי?
התכווצתי בעצמי ופשוט בכיתי.
אחרי שעה של בכי הרמתי את עצמי מהרצפה והתחלתי לצעוד לכיוון הבית.
הדלת הייתה נעולה. דפקתי ללא כוח על הדלת ולא הייתה תשובה.
למה עכשיו אין אף אחד בבית?
הבכי שלי פרץ שוב ורציתי את המיטה שלי.
אחרי כמה נסיונות שאף אחד לא פתח לי צנחתי על הרצפה ונרדמתי.

נקודת מבט תומר:

איפה ליאן?
בהפסקה אחרי שהבנתי מה נדב רצה ממנה חברה שלה אמרה לי שהיא לא הרגישה טוב ושמישהו בכיתה שלה סחב אותה לחדר האחות.
היא הגישה לי את הדברים שלה ואמרה לי שאני אתן לה אותם.
הלכתי לחדר האחות והאחות העיפה אותי במטרה לתת לליאן לנוח.
שחזרתי בסוף הלימודים לחדר האחות הדלת הייתה נעולה אז הנחתי שליאן חזרה הביתה.
הלכתי לבית שלה אבל אמרו לי שהיא לא הגיעה והשארתי את הדברים שלה שם.
אין לי גם איך לשלוח לה הודעה או להתקשר אליה כי הטלפון שלה היה בתיק שהחזרתי לביתה.
התקשרתי לאייל בשש.
"הי אייל. מצטער על ההפרעה.. ליאן חזרה הביתה?" שאלתי
"אני לא בבית מהבוקר ואני אחזור ממש מאוחר תנסה להתקשר להורים שלי" הוא ענה והביא לי את המספר שלהם.
"שלום אמא של ליאן. זה תומר חבר שלה.. אני ממש מצטער להפריע לך אבל רציתי לשאול אם ליאן בבית"
"יצאתי בחמש מהבית עם בעלי לסידורים עם הילדים והשארתי לה פתק על השולחן שיצאנו אז תלך אליה ותראה אם היא לא עונה לך" היא אמרה לי וניתקה.
זה מה שעשיתי.. הלכתי לבית שלה.
עליתי במעלית לקומה 5 והדבר הראשון שנגלה מול עיניי הוא את ליאן שוכבת על הרצפה רדומה.
"ליאן" צעקתי ורכנתי לעברה.
היא לא הגיבה. ניסיתי להעיר אותה והיא התעוררה. מזל.
"מ..מה?" היא שאלה והרמתי אותה
"מה את עושה פה ישנה מחוץ לדירה?" שאלתי אותה כמעט נוזף.
"אין לי מפתחות ואין אף אחד בבית" היא ענתה ונראתה עצובה מאוד.
איזה דפוק אתה תומר ! אם אין אף אחד בבית לפי מה שביררת ואתה החזרת לה את הדברים מן הסתם שאין לה איך לפתוח.
"בואי" אמרתי וניסיתי להרים אותה אך היא התנגדה.
"ליאן? מה יש לך קומי. בואי אליי" אמרתי לה ומשכתי בידה.
"לא רוצה. אני רוצה הביתה" היא אמרה והתחילה לבכות.
מה יש לה? למה היא מתנהגת כמו ילדה בת 3? זה לא מתאים לה..
"ליאן אבל אין לנו מפתחות.. קומי ובואי אליי" ניסיתי להסביר לה כמו לילדה קטנה.
"לא רוצה" היא צעקה והעיפה את היד שלי.
"ליאן מה יש לך?" שאלתי אותה בדאגה.
ההתנהגות הזאת לא מתאימה לה.
"תלך ותעזוב אותי" היא אמרה והמשיכה לבכות.
"הי אל תבכי" אמרתי לה וחיבקתי אותה. היא לא חיבקה אותי בחזרה.
"זה משהו שעשיתי?" ניסיתי לפענח
היא רק בכתה ולא הגיבה..
המעלית נפתחה ומישהי גבוהה ורזה יצאה ממנה.
"מה זה מה קורה פה?" היא שאלה וכרעה לידנו.
"מי את?" שאלתי
"אחותה הגדולה של ליאן. אתה תומר?" היא שאלה והנהנתי.
זה לא הזמן לשיחת הכרות.
"מה יש לה?" היא שאלה בדאגה.
"אני לא יודע. היא ישנה פה על הרצפה והתחילה לבכות שהיא רוצה הביתה" הסברתי לה בקצרה.
היא פתחה במהירות את הדלת והרמתי את ליאן בין זרועותיי ונכנסתי לדירה.
"תניח אותה במיטה אני אביא מים" היא אמרה ופניתי לחדרה של ליאן.
הנחתי אותה בזהירות והבטתי בה. היא עדיין בכתה והתכווצה במקומה.
מה קרה לה?
אחותה נכנסה לחדר והתיישבה ליד ליאן. לקחתי צעד אחורה.
"ליאן. קחי שתי מים" היא נתנה לה את הכוס אבל סירבה לקחת אותה והסתובבה כך שגבה מופנה אלינו.
אחותה הביטה בה גם כמה דקות, כיסתה אותה בשמיכה וסימנה לי לצאת מהחדר.
וכך עשיתי, היא יצאה גם וסגרה את הדלת בשקט.
"אז אתה תומר המפורסם?" היא שאלה כשצעדה בחזרה למטבח.
"כן" אמרתי במבוכה.
"אני בר. אחותה הגדולה" היא הציגה את עצמה
"את יודעת אולי מה קרה לה?" שאלתי אותה והיא הנידה בראשה.
"מוזר. היא לא מתנהגת ככה בדרך כלל" היא אמרה
הסתכלתי על הרצפה במשך כמה רגעים.
"אתה בסדר?" היא שאלה כשראתה שאני לא איתה
"כן.. אני צריך לזוז הביתה אני אוכל להתקשר אלייך מאוחר יותר לראות מה מצבה?" שאלתי אותה והיא נתנה לי את מספר הטלפון שלה ולאחר מכן יצאתי מהבית.
הלכתי מהורהר הביתה .. מה יכל לקרות לה היום?
"תומר" שמעתי צעקה חלשה מאחוריי
הסתובבתי וראיתי את ליאן רצה לעברי ומתנפלת עליי בחיבוק.
שמעתי את הבכי החלש שלה וחיבקתי אותה בחזרה.
עמדנו ככה כמה רגעים בשקט.
מה קרה לה היום..?
"אני אוהב אותך" לחשתי לה
היא התנתקה ממני פתאום ונראתה לחוצה.
לפני שהספקתי להגיב או לשאול אותה מה קרה עכשיו היא אמרה משהו שגרם לי להזדעזע ולרגליים שלי לקפוא.
אני לא מאמין..

"אנחנו צריכים להיפרד" היא אמרה

מה אתם חושבים?