אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 20 ♡

נקודת מבט תומר:

רצתי לעבר רעשי היריות.
וראיתי את אבא שלי מחזיק באקדח.
איך נבהלתי.. כבר חשבתי שאבא שלי מת.
עד כמה שאני שונא אותו על מה שהוא עשה ועושה לנו אני לא יכול לדמיין אותו מת.
"אבא מה קורה פה?"
"כלום סתם כנופיה שעובדת נגדנו ומנסה לחסל אותנו.. אז חיסלתי אחד מהם והשאר ברחו" הוא הסביר.
"אה.." לא ידעתי עוד מה לומר.
"טוב עכשיו ניגש לענייננו. קודם כל אני שמח שהחלטת להצטרף אליי. עכשיו אני רוצה להסביר לך על התפקיד שלך. ובשביל זה אנחנו נפגש במפקדה. אני אשלח לך את הכתובת" הוא אמר ולפני שהספקתי לומר ביי או אוקיי הוא נעלם. כמו אוויר.
חזרתי הביתה והלכתי לישון.

נקודת מבט ליאן:

"יפה שלי, קומי כבר" שמעתי את קולו של אייל בחדר שלי.
"איפה אמא ואבא?" שאלתי בתקווה לשמוע את התשובה שאני מקווה לשמוע.
"שוב הלכו .." הוא אמר ונאנחתי.
"אל תדאגי חיים בר ואני פה" הוא אמר וליטף את שערי.
"עכשיו קומי כבר ותתארגני אני מסכים היום להסיע אותך".
קמתי והחלטתי ללבוש היום חצאית ג׳ינס כחולה, חולצה לבנה של בית ספר עם ג'קט שחור ונעלי אדידס לבנות. החלטתי להשאיר את השיער פזור ופתוח על הכתפיים שלי.
לקחתי את התיק ושוגי, נתתי נשיקה לאיתי ונוי ויצאתי עם אייל.
הנסיעה עברה בדממה מוחלטת ביננו.
הוא הוריד אותי, הודתי לו ונכנסתי לבית ספר.
הרגשתי כאילו שנים לא הייתי פה.
התחבקתי עם החברים שלי וישבנו ודיברנו עד שהתחיל השיעור.
בדרך מישהו התנגש בי.
"אחח.. תזהר" אמרתי והבטתי בו.
נדב?
"מצטער" אמר בגיחוך קל
"מה קורה?" הוא שאל.
"בסדר .. מה איתך?" פתאום אחרי שתומר אמר לי שנישאר ידידים.. הסתכלתי על נדב במבט שונה.
"טוב.. את זורמת לצאת היום?" הוא שאל וראיתי תקווה על פניו.
"כן.. לאיפה?"
"תראי בערב.. אני אאסוף אותך בשבע" הוא סיכם והלך.

נקודת מבט תומר:

בוקר רגיל שבמקום לבלות בבית הספר עם חברים אני מבלה אותו במפקדה של העולם התחתון עם חיילים.
נכנסתי למפקדה והיו שם חיילים, מחשבים ועוד המון דברים.
ראיתי את אבא והוא התקדם לכיווני.
"היי תומר שמח לראות שהגעת.. בוא אני אסביר לך קצת על דברים שאתה עדיין לא יודע.
לעולם התחתון יש המון אויבים הנקראים כנופיות והם רוצים לחסל אותנו ולקחת את ה"שלטון" לידיהם. התפקיד שלך אחריי יהיה לשמור על כל העולם התחתון. הם המון פעמים מנסים לחסל אותנו ועכשיו שהם יגלו שאתה עומד להחליף אותי בקרוב הם ינסו לחסל אותך ולכן אתה תעבור שיעורי הגנה וירייה. מובן?"
"אני חושב.." אמרתי וניסיתי לעכל את מה שאמר.
"אה שכחתי גם לציין שעם העבודה הזאת מגיע גם תגמול כראוי ואתה תצטרך להרוג אנשים תומר" והוא הדגיש את המילים 'להרוג אנשים'. חשבתי על זה ברגע שהחלטתי להצטרף אליו.
"בסדר נדבר שאני אתחיל" סיכמתי את השיחה ויצאתי מהמפקדה.
"רגע תומר" אבא שלי צעק אחריי ויצא לכיווני.
"קח.. זה ליתר ביטחון" הוא אמר והביא לי אקדח.
אני מחזיק עכשיו אקדח?!
הנהנתי לעברו והכנסתי את האקדח מתחת לחולצה.
החלטתי לא ללכת לבית ספר היום ולחזור הביתה.

נקודת מבט ליאן:

נדב צריך להגיע עוד חצי שעה ואני צריכה להתארגן.
לבשתי שמלה בצבע ורוד עתיק עם נעלי עקב בצבע ניוד. התאפרתי, לקחתי את התיק שלי ויצאתי.
"היי" הוא נשען על המכונית ואמר לי. הוא היה חתיך. הוא לבש ג'ינס כחול עם חולצה שחורה וג׳קט.
"היי.. זזים?" שאלתי.
"כן כנסי"
"אז לאן אתה לוקח אותי?"
"תכף תראי"
שאר הנסיעה עברה בסדר.. השיחה זרמה.
הגענו למקום כלשהו שנראה נטוש.
לאיפה הוא הביא אותי??
"אל תפחדי בואי זה בפנים.." הוא כנראה ראה את הדאגה שהתפשטה על פניי.
הוא הוביל אותי בדרך החשוכה עד שהתגלה לפנינו ים חשוך ועל החול שמיכה ואורות ואוכל.
"וואו.. זה מהמם" הוקסמתי.
"שמח שאת אוהבת" אמר וחייך.
התיישבנו ואכלנו והיה כיף.
קיפלנו הכל והוא הסיע אותי חזרה הביתה.
"היה לי ממש כיף איתך היום ליאן. אני שמח שנתת לי צ׳אנס נוסף"
"גם לי היה כיף" אמרתי בחיוך קטן.
הוא התקרב לעברי ושפתיו פגשו את שלי. זה הרגיש טוב. אך ברגע אחד דמיינתי שהוא תומר והפסקתי את הנשיקה.
"מה קרה?" הוא שאל בפרצוף מבולבל.
"אהמ.. כלום סליחה" אמרתי ואני בטוחה שהפכתי לאדומה.
"אז נתראה מחר כרגיל?"
"מניחה"
"אני אאסוף אותך תהיי מוכנה בעשרה לשמונה" ענה ונסע.
אז עכשיו טכנית אנחנו נחשבים חברים?! לא ידעתי את התשובה וגם לא רציתי.

נקודת מבט תומר:

הגעתי לבית ספר וכולם חיבקו אותי ושאלו אותי למה לא חזרתי כל כך הרבה זמן. חבריי שאלו על שי וסיפרתי להם את הסיפור אבל השמטתי כמה פרטים.
ביקרתי אותו אתמול והוא עדיין לא התעורר.
אני מקווה שהוא יתעורר בקרוב.
"היי תומר.. אני רואה שחזרת" שמעתי קול מתוק והסתובבתי וראיתי את ליאן. לא ראיתי אותה יום אחד והתגעגעתי אליה כל כך. חבל שאין לי את שי שיעזור לי להחליט מה אני עושה לגביה.
"כן.. מה קורה?"
"בסדר ..מה שלום שי?"
"עוד לא התעורר" אמרתי וקולי נשבר.
היא שתקה ולא ידעה מה להגיד.
"תומר" "ליאן" אמרנו ביחד וצחקנו.
"רציתי לספר לך משהו" היא אמרה ונראתה לחוצה.
"אני מקשיב" אמרתי
"נדב ואני חברים עכשיו" היא אמרה והרגשתי שסכין נתקעת לי בלב ומסתובבת.
"מזל טוב אני שמח בשבילך" אמרתי וחייכתי חיוך מזויף. היא לא נראתה שמחה במיוחד.
הסכין שנתקע לי בלב, הסתובב שוב ברגע שנדב הופיע מאחורי ליאן ומשך אותה לנשיקה.

תודה רבה על ההצבעות והתגובות💖
זה באמת כיף לראות את זה✨