אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 72 ♡

נקודת מבט תומר:

"אנחנו טסים היום" קבעתי
היא חיה. ליאן חיה.
"אי אפשר תומר" ג׳ון אמר
"מה קרה עכשיו?" צעקתי
אני רוצה לראות אותה. היא חיה.
"המאפיה שם עלתה על הכוונות שלנו ואם נלך רק אנחנו אנחנו לא נשרוד" ג׳ון אמר
"אז נטיס את כל המאפיה. אני טס היום ג׳ון. תארגן את כל הדברים ונתראה עוד שעתיים בשדה תעופה" קבעתי ויצאתי מהמשרד.
אני לא מאמין שליאן חיה.
אני אצליח לעכל את זה רק כשאני אראה אותה מולי.
הוצאתי את הטלפון שלי והתקשרתי לשי.
"היא חיה שי. היא חיה" צעקתי לטלפון בהתרגשות
"אימתו את זה?" הוא שאל המום
"כן. היא חיה. אני טס עוד שעתיים ללוס אנג׳לס, אתה מצטרף?" שאלתי בתקווה שהוא יגיד כן.
יהיה לי קשה לעשות את זה לבד. אני צריך את שי לידי.
"אני לא חושב תומר" הוא ענה
"מה? למה?" שאלתי בעצב
"אני צריך לעשות פה כל מיני דברים ואני לא יכול לטוס עכשיו ולהיעלם מפה..שוב" הוא אמר בשקט את הסוף.
"בגלל אייל?" שאלתי
"כן. מצטער תומר" הוא ענה
"טוב אני צריך לזוז" אמרתי, מבואס.
"תתקשר אליי שתנחת" הוא אמר וניתקתי.
אין לי זכות בכלל להתבאס עליו.. גם הוא רוצה להיות עם מי שהוא אוהב.. לא רק אני.
נסעתי לבית שבו אמא ונואל גרות והתקשרתי לאנג׳לה.
"כן תומר" היא ענתה
"תוכלי בבקשה לארוז לי תיק? אני טס ללוס אנג׳לס עוד שעתיים" שאלתי אותה
"כן בטח" היא ענתה וניתקה.
החנתי את המכונית ונכנסתי הביתה.
המון זמן לא הייתי פה... דפקתי על הדלת.
"רגע" שמעתי את קולה של אימי
היא פתחה והסתכלה עליי
"תומר" היא אמרה
"היי אמא" אמרתי וחיבקתי אותה
"מה שלומך ?" היא שאלה
"בסדר.. איך את ונואל? מסתדרות?" שאלתי
"כן.. קרה משהו?" היא שאלה
"לא משהו מיוחד .. אני צריך לדבר איתכן. איפה נואל?" שאלתי
"בחדר שלה. אני אקרא לה" היא אמרה והלכה לקרוא לה.
בינתיים בחנתי את הבית שלא הייתי בו המון זמן והסתכלתי על השינוי הגדול שנעשה בו.
אמא החליפה את המטבח והסלון והכל נעשה חמים, ביתי ומזמין יותר.
"תומר מה אתה עושה פה?" שמעתי את קולה של נואל
"אני צריך לדבר איתכן" התיישבתי על הספה ואמרתי
"דבר" היא אמרה ואמא והיא התיישבו
"מה קרה? אתה מלחיץ אותי" אמא אמרה
"הכל בסדר .. פשוט אני טס עוד שעתיים ללוס אנג׳לס ואני לא יודע מתי אני אחזור" אמרתי
"אז מי יסיע אותי לבסיס ויחזיר אותי?" נואל שאלה
"זה מה שיש לך להגיד לי?!" שאלתי אותה המום
"תרגע וואי נהיית בן אדם כבד" היא גלגלה עיניים ושינתה תנוחה
"זה ייקח המון זמן?" אמא שאלה
"אני לא יודע" עניתי בכנות
"זה בגלל המאפיה?" נואל שאלה ואמא עשתה פרצוף דואג
"לא בדיוק.. אני לא יכול להסביר לכן אבל אני אהיה איתכן בקשר" אמרתי
"טוב טיסה נעימה" נואל אמרה וקמה
קמתי גם וחיבקתי אותה.
"אל תעשה שטויות" היא אמרה
"ממתי נהיית כזאת?" שאלתי אותה בחיוך
"ממתי שאני והמפקד ביחד" היא חייכה חיוך
"ליאן אמרתי לך אתמול לא לעשות שטויות ולא להיות איתו" אמרתי בקול קשוח
"תרגע. לא שכחתי" היא צחקה ואני בתמורה משכתי לה בקוקו.
"הייי" היא צעקה עליי וצחקתי
"תשמור על עצמך" אמא אמרה שחיבקתי אותה
"גם אתן" אמרתי
"תתקשר שאתה נוחת" אמא אמרה ויצאתי מהבית.
זהו. הגיע הזמן לטוס ולראות אותה.
נכנסתי למכונית ונסעתי לשדה תעופה.

נקודת מבט אייל:

דפיקת דלת נשמעה.
"מי זה?" שאלתי
"שי" הקול ענה
פתחתי את הדלת והבטתי בו.
"אמרתי לך משהו בטלפון שי" אמרתי עצבני
אני לא יודע למה אבל שעמדתי לידו הפכתי לעצבני וחסר סבלנות.
"לא מעניין אותי אייל. תסביר לי למה" הוא אמר ונכנס לדירה שלי.
"זה פשוט לא זה" אמרתי בנוקשות
הוא הביט בי ולא אמר כלום.
"אתה לא אוהב אותי?" הוא שאל ושבר את השתיקה
"לא" עניתי
"אתה משקר. תסתכל לי בעיניים ותגיד לי שלא" שי אמר וראיתי שדמעה עמדה בעיניו.
"אני לא אוהב אותך שי" בלעתי את רוקי בכבדות ואמרתי לו
הוא הביט בי והדמעה שעמדה לו בעיניים זלגה.
"ביי אייל" הוא אמר בשקט והלך.
נשארתי לעמוד במקומי ולא זזתי, הרשתי גם לדמעות שלי לצאת.
סגרתי את הדלת ונשענתי עליה.
הדמעות שלי ירדו וכאב לי.
אהבתי את שי. אהבתי אותו.
צלצול הטלפון שלי נשמע ועניתי.
"עשית את זה?" הקול שאל
"כן" עניתי וניגבתי את הדמעות שלי
"מצוין. ניפגש איפה שקבענו עוד חצי שעה" הקול אמר וניתק.

נקודת מבט תומר:

נחתנו בשדה התעופה בלוס אנג׳לס ונכנסנו למכונית.
"אתה לחוץ?" ג׳ון שאל
"מאוד" עניתי בכנות והבטתי החוצה
אני כל כך רוצה לראות אותה. כבר אין לי סבלנות.
"אנחנו נוסעים עכשיו לדירה שלה פה" ג׳ון אמר
"אוקיי סע כבר" האצתי בו
הוא עצר את המכונית ליד בניין חדש ומעוצב.
"זה פה?" שאלתי את ג׳ון
"כן" הוא ענה ופתחתי את דלת המכונית
"תומר חכה רגע" הוא אמר והבטתי בו
"אחרי שאתה יוצא ממנה אנחנו נוסעים למלון ותוך כמה ימים טסים מפה בחזרה. אנחנו מספיק בסכנה שרק אנחנו כאן. הסוכנים שלנו פה ייפגשו אותנו במלון" ג׳ון אמר והנהנתי.
"בסדר" עניתי
"קומה 4, דירה 14. אני מחכה פה. בהצלחה" הוא איחל לי ויצאתי מהמכונית.
נכנסתי לבניין ועמדתי מול דלת דירה 14.
אני מוכן ולא מוכן.
אני מפחד לראות אותה ואני מצפה ורוצה לראות אותה.
פשוט תעשה את זה תומר. אמרתי לעצמי.
דפקתי על הדלת.
"רגע" שמעתי את קולה אומר באנגלית מבעד לדלת.
הדמעות שלי התחילו לרדת.
עוד לפני שהיא פתחה לי את הדלת, זיהיתי את הקול שלה והדמעות ירדו.
היא פתחה את הדלת והביטה בי המומה.
"תומר" היא אמרה בשקט

אז היא חיהה⁦♥️⁩😍😂
תגיבו מה דעתכם✨

שבת שלום💕