אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 33 ♡

נקודת מבט ליאן:

כאב לי. נפשית ופיזית.
הרגל שרפה לי מכאבים שתומר הרים אותי. הודתי לו ושנאתי אותו באותו הרגע.
הוא לקח את הטלפון שלי והתקשר לאייל.
רציתי לומר לו משהו, לצעוק עליו, להגיד לו שהוא הכאיב לי אבל הייתי עסוקה בכאב הפיזי שכאב לי ולא יצא לי כלום מהפה. הרעשים היחידים שנשמעו הם הדמעות והבכי שלי.
הוא ניסה לחבק אותי אבל התחמקתי וקמתי בצליעה לכיוון השער.
רציתי את הקרבה שלו ואת החיבוק המחמם שלו אבל הכעס עליו השתלט וגרם לי להתחמק.
הוא קם והלך אחריי.
"אתה יכול ללכת תודה שעזרת לי" אמרתי לו
"אני לא עוזב אותך לבד. גם אם את כועסת עליי" הוא אמר
לפחות הדמעות שלי נרגעו קצת..
עמדנו כמה דקות אחד ליד השני בשקט. הוא לא ניסה לדבר איתי או לא לחבק אותי שוב.
מכונית עצרה בבלימה חזקה מולנו ואייל יצא ממנה בסערה.
"ליאן" הוא כמעט צעק
"אייל" נפלתי עליו בחיבוק והדמעות יצאו שוב.
חיבקתי אותו כמה דקות חיבוק שהייתי צריכה כאילו החיבוק הזה תלוי בחיים שלי.
לבסוף הוא התנתק וניגב את הדמעות שלי.
"מה קרה ליאן? למה הרגל שלך נפוחה ואדומה ולמה את בוכה?" הוא התקיף אותי בשאלות ושוב לא הצלחתי להוציא הגה מהפה שלי.
"מה זה תומר?" הוא הרים את קולו ופנה לתומר.
"זה-" תומר התחיל לומר אבל נקטע בידי אייל.
"לא משנה זה לא לעכשיו. איפה התיק שלך? צריך לקחת אותך לבית חולים"
"אני אדאג להביא אותו" תומר אמר והרגשתי את מבטו ננעץ לי בגב. לא הסתובבתי.
אייל לא אמר כלום ועזר לי להיכנס למכונית.
"בי ליאן" שמעתי את תומר אומר בשניה שאייל סגר את דלת המכונית.
דמעות נוספות ירדו מהכאב שתומר גורם לי.
למה ? למה כל כך כואב לי שהוא אומר לי ביי בלי רגש? למה הוא מכאיב לי? למה הוא התנשק איתה? היו לי המון שאלות אבל זה לא תשובות.
אייל נכנס במהרה למכונית ונתחיל לנסוע.
"ליאן את מוכנה להסביר לי מה קרה? תומר עשה לך את זה?" הוא שאל וכעס נשמע בקולו.
רק בכיתי. בלי לומר כלום.
הגענו לבית החולים והוא סחב אותי פנימה. אחות שראתה אותנו ישר הראתה לאייל על איזו מיטה לשים אותי ומשם אני לא זוכרת.

נקודת מבט אייל:

שראיתי את ליאן השתגעתי. מי עשה לה את זה?!
שראיתי איך תומר עומד לידה ולא עוזר לה העצבים עלו לי. הוא לא אמור להיות חבר שלה? למה הוא מסתכל עליה ולא עוזר?!
לקחתי את ליאן לבית החולים והיא הוכנסה לניתוח.
התקשרתי לאמא ואבא להגיד להם והם הגיעו בתוך כמה דקות.
"איפה היא? איפה הבת שלי?" אמא שאלה בבכי.
"אמא תרגעי היא לא תמות" אמרתי ואבא חיבק אותה.
למרות שהיא לא תמות אף אחד לא יכול להבטיח שלא יקרה לה משהו. דאגתי מאוד אבל מישהו פה צריך להישאר רגוע.
"מי פה לליאן לוי?" הרופא המנתח יצא ואבא ואמא ואני קפצנו מהכיסאות.
"אז ככה.. הניתוח עבר בהצלחה והרגל תהיה בסדר לאחר שיקום קל אבל אני צריך לעדכן אתכם שהיא חטפה מכה חזקה מאוד בעמוד השדרה שיכולה להשפיע על צורת העמידה שלה" הרופא המנתח יצא ועדכן אותנו.
"זאת אומרת שהיא תצטרך לשבת בכיסא גלגלים?" אבא שאל.
"אי אפשר לדעת כרגע. רק לאחר שהיא תתעורר נעשה בדיקות ונדע עד כמה עמוד השדרה נפגע" הוא אמר והלך לדרכו.
התיישבתי בכיסא ונאנחתי. הרגשתי אשם.
אני לא יודע למה אבל הרגשתי כאילו אני הכאבתי לאחותי הקטנה ובגללי קרה לה משהו.
"אבא. אמא. אני צריך ללכת לאיפשהו אני אחזור שהיא תתעורר. תהיו בקשר" קמתי ואמרתי.
הגיע הזמן לטפל במי שגרם לאחותי את הנזק הזה.
"טוב" אבא ענה לי ויצאתי מבית החולים.
הבטתי בשעון וראיתי שזו בערך השעה שבה גומרים בית ספר ולכן נסעתי לשם.
חניתי את הרכב ונכנסתי לחפש את תומר.
"אייל. מה אתה עושה פה?" שמעתי קול מאחוריי.
הסתובבתי וראיתי את נועה. חברה של ליאן.
"נועה. היי, אני מחפש את תומר" עניתי
"תומר? למה אתה צריך אותו? איפה ליאן דרך אגב?"
"קרה משהו שאני לא יודע מה הוא אבל תומר התקשר אליי ואמר לי שהרגל שלה התנפחה והיא בכתה אז לקחתי אותה לבית חולים" הסברתי לה.
"מ-ה?!" היא הייתה בהלם.
"איפה היא?! בית חולים? איזה?" היא שאלה מלא שאלות.
"היא בהרדמה. אני אתקשר אלייך שהיא תקום" הרגעתי אותה והתחלתי ללכת.
"הוא בטח יהיה בחצר האחורית. תעדכן אותי" היא אמרה והלכה לדרכה.
צעדתי לכיוון החצר האחורית והבטתי מסביבי בדרך. שום דבר לא השתנה פה מאז שעזבתי.
ראיתי את תומר יושב על ספסל עם התיק של ליאן לידו. הזעם התחיל לעלות.
"תומר. אני צריך לדבר איתך" אמרתי וכנראה הבהלתי אותו כי הוא קפץ ממקומו.
"אייל. איפה ליאן? היא בסדר?" הוא היה מודאג. לא שהבנתי למה הוא מודאג אם הוא עשה את זה.
"תומר למה לעזאזל עשית לה את זה?! אתה לא אוהב אותה?" שאלתי אותו בכעס.
"עשיתי מה?" הוא שאל לא מבין. עושה את עצמו לא מבין.
"מה קרה לה?! למה היא הייתה ככה?"
הוא התחיל לענות אך קטעתי אותו בזה שהעפתי לו אגרוף והוא עף לרצפה.
"אמרתי לך לא לפגוע בה" צעקתי.
בהתחלה הוא ניסה להרביץ לי בחזרה והצליח אך למזלי אני יותר חזק ובסוף הוא נכנע.
"אל תתקרב אליה יותר. שמעת?!" אמרתי, חטפתי את התיק של ליאן ועזבתי. משאיר אותו מדמם על הרצפה.
מההתחלה לא אהבתי אותו. ידעתי שיש בו משהו חשוד. טוב שהוא למד את הלקח.

נקודת מבט תומר:

אח שלה החטיף לי. על מה?!
הוא עזב והשאיר אותי מדמם על הרצפה.
לא היה לי זמן להתעסק בזה, התקשרתי לנועה חברה של ליאן וביררתי באיזה בית חולים היא נמצאת.
לא אכפת לי מי ירביץ לי אני חייב לראות אותה! חייב.
נסעתי לבית החולים שנועה אמרה לי שליאן נמצאת בו ונכנסתי בסערה.
"סליחה איפה החדר של ליאן לוי?" שאלתי את האחות.
"אתה רוצה חדר משלך?" היא שאלה שהביטה בפנים והידיים המדממות שלי.
"לא איפה ליאן לוי?!" הטחתי את יידי על דלפק הקבלה והאחות נבהלה.
"חדר 360. קומה 4." היא ענתה ברעד ורצתי לעבר המעליות.
אני חייב לראות אותה.
נכנסתי לחדרה בהתפרצות וראיתי את שני הוריה יושבים לידה כשהיא ישנה.
"אוי סליחה שלום. אני תומר. חבר של ליאן" הצגתי את עצמי בפניהם.
"אה אתה תומר. נעים להכיר" אמא שלה אמרה לי.
"אה .. אני אחכה בחוץ" אמרתי ויצאתי מחדרה.
למה היא לא ערה?!

נקודת מבט ליאן:

קול צפצוף העיר אותי.
פתחתי את עיניי בזהירות וראיתי שאני על מיטה בבית חולים.
"מה זה?" אמרתי תוך כדי שאני סוגרת שוב את עיניי.
"ליאן" שמעתי את אבא אומר.
"אבא" יבבתי ופרצתי בבכי.
"ילדה שלי. הכל בסדר עכשיו. אנחנו פה" הוא חיבק אותי וכך גם אמא.
"איך את מרגישה?" היא שאלה אותי.
"רע. כואב לי" אמרתי בכוונה לכאב נפשי בנוסף לכאב הגופני.
"אני אקרא לרופא. חבר שלך מחכה לך בחוץ אני אקרא לו" היא אמרה ויצאה עם אבא מהחדר.
תומר פה?
איפה אייל?
לאחר כמה דקות תומר נכנס כולו מכוסה דם.
שכחתי את כל כעסי אליו והתרוממתי מהמיטה וצעקה נפלטה מפי.
"אחח" צעקתי וחזרתי לשכב.
"מה זה תומר ?! למה אתה מלא דם?"
"אה זה כלום. איך את מרגישה?" הוא שאל והתקרב אליי במהירות.
"מה אכפת לי מאיך אני מרגישה עכשיו?! למה אתה מלא דם?!" התרגזתי.
"ליאן זה כלום. תקשיבי לי" הוא ענה וראיתי שכואב לו.
שתקתי וכך גם הוא.
לכמה דקות שנינו שכחנו מהכעס והבלבול. רק הרגש היה שם.
"זה אח שלך" הוא נכנע ואמר.
"מ-ה?!"

אם הבנתם אני אשמח אם תכתבו תגובות ותצביעו😍

תודהה💖