אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 108 ♡

נקודת מבט אייל:

"אתה מוכן להסביר לי למה פאקינג שלחת את תומר אל אבא שלו שיהרוג אותו?" הוא שאל ואני שתקתי.
לא היה לי מה להגיד.
"אני מחכה אייל" הוא אמר והיה עצבני. מאוד.
"שי תן לי להסביר לך" התחלתי לומר ובלעתי רוק.
ידעתי שהיום הזה יגיע.. אבל לא חשבתי שיהיה לי כל כך קשה להגיד לו את זה.
"לא צריך. שמעתי מספיק" הוא אמר והתחיל ללכת אבל לא התכוונתי לוותר.
תפסתי בידו וסובבתי אותו אליי.
הוא נאנח וגלגל עיניים והרים את מבטו אליי.
העיניים שלו שידרו כעס ואכזבה.
"שי תן לי להסביר לך דקה" ביקשתי ממנו
"עזוב אותי אייל" הוא אמר ותלש את ידו ממני.
לא הספקתי להגיד עוד מילה אחת נוספת והוא יצא וטרק את הדלת.
"פאק" קיללתי וטמנתי את ראשי בין ידיי.
למה הכל חייב להיהרס כל הזמן?!
אני לא מסוגל לוותר עכשיו על שי.
רק היום בבוקר הוא צעק עליי לנסות למצוא את זה שגרם לבר למות ועזר לי.
הבנאדם הזה הפך להיות כל החיים שלי.
אני לא מסוגל להתרחק ממנו עכשיו.
רציתי לקחת את הרגליים שלי ולרוץ אחרי שי, להגיד לו שזה היה בשביל שהוא לא ייפגע.
רציתי להגיד לו שאני אוהב אותו.
אבל לא הצלחתי. נשארתי קפוא במקומי.
ידעתי ששי כבר הספיק להתרחק ושהוא מאוכזב ממני אבל עדיין.. רציתי.
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי ..
החלטתי להניח לשי כרגע.. לתת לו לחשוב.
אני מקווה שהוא יבין.. שהכל היה בשבילו.

נקודת מבט תומר:

"בוס הגענו" הנהג שלי הודיע ואני יצאתי מהמכונית.
"זה הבית?" שאלתי את ג׳ון והוא הנהן לאישור
התקדמתי לעבר הדלת ודקה לפני שפתחתי אותה שאלתי את ג׳ון, "יש לו פה אישה או ילדים?"
"כן אבל אני לא יודע אם הם כאן כרגע.." הוא ענה
"ברגע שאנחנו נכנסים אתם לוקחים את הילדים והאישה ומכיניסים אותם לחדר בלי לפגוע בהם" אמרתי וג׳ון הנהן שנית.
הם לא צריכים להיפגע ובטח שלא לראות איך אבא שלהם או בעלה מת בין ידיי.
הוצאתי את האקדח שלי מהמכנס וטענתי אותו.
פתחתי את הדלת ולואיס ישב על כורסה צדדית בסלון וראה טלוויזיה.
"מר לואיס," אמרתי והתקדמתי אליו
"טוב לראות אותך"
"תומר בראון" הוא קרא בשמי וקם מהכורסה.
"זה אני" אמרתי ונעמדתי מולו
"מה אתה רוצה?" הוא שאל והביט בי
"מה אתה חושב?" שאלתי אותו
"אין לי כסף" הוא אמר וסגר את הטלויזיה.
המשפט הזה גרם לי להעלות חיוך מזויף ולגחך.
"זה ממש לא מעניין אותי לואיס" אמרתי וכיוונתי אליו את האקדח.
אין לי זמן לבזבז על דיבורים איתו.
"יש לך שבוע בדיוק להביא לי את כל 5 מיליון הדולר שאתה חייב לי" הודעתי לו והצמדתי את האקדח שלי לרקה שלו.
"אני ברור?" שאלתי בטון קר
הוא הנהן לאט בפחד. מעניין מאוד מה גרם לו לחזור לארץ אחרי כל-כך הרבה זמן.
האם זה באמת עניין של חוסר כסף..?
החלטתי ללחוץ עליו קצת ולהתחיל ללחוץ על ההדק של האקדח.
הכסף שהוא חייב לי כבר לא מעניין אותי, יש לי מספיק גם בלעדיו.
אבל צריך ללמד לקח את כל אלה שמרשים לעצמם יותר מדי.
ידעתי שהוא לא יחזיר לי את הכסף ויימצא תירוץ שבוע הבא ולכן החלטתי להיפטר ממנו.
בשבריר שנייה שבה באתי ללחוץ על ההדק ולהרוג אותו קול קטן ועדין נשמע.
"אבא" הקול הקטן אמר ואני הסתובבתי להביט בבעלת הקול.
ילדה קטנה שדומה כמו שתי טיפות מים ללואיס עמדה עם שתי קוקיות ובובה ביד והביטה בי בפחד.
הסטתי את מבטי לחיילים שבאו איתי והעצבים עלו לי.
"לא הייתי ברור בנוגע לילדים?" שאלתי אותם בקרירות
"היא ברחה לנו מבין הידיים בוס" אחד מהם אמר ואני נאנחתי ופניתי להביט בלואיס.
אולי נלחץ עליו בדרך האחרת..
התקדמתי באיטיות לילדה הקטנה הזאת והתכופפתי כדי להיות בגובה שלה.
"איך קוראים לך?" שאלתי אותה וליטפתי אותה
"ליאן" היא ענתה ברעד וחץ נתקע לי בלב.
עיניי הכחולות נפתחו קצת והביטו בעיניים החומות של הילדה.
זהו זה. מבחינתי נגמר כאן הסיפור.
אני לא מסוגל לעשות כאן כלום.
הזדקפתי והבטתי מבט אחרון בלואיס.
"שבוע" הזכרתי לו ויצאתי מביתו.
עקפתי את החיילים שלי ונכנסתי למכונית.
"בוס לאן עכשיו?" הנהג שלי שאל
"חזרה למשרדים" עניתי
לא חשבתי שככה יילך הביקור בית הזה.
שיחקתי קצת עם השעון שלי וחשבתי מה לעשות עם לואיס בהמשך.
אולי הייתי צריך כבר לסיים עם זה היום ולהרוג אותו ואולי לא.. אולי זה טוב שהשארתי אותו בחיים.
רק הזמן יגיד את התשובה.