אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 71 ♡

נקודת מבט תומר:

"גילינו כמה דברים.." ג׳ון התחיל והייתי חסר סבלנות לשמוע אותם.
"קודם כל אבא שלך מת.. סופית. אימתו לנו את זה וההלוויה לא תתקיים כי אבא שלך ביקש בצוואה שלו שלא תהיה לו הלוויה" הוא אמר והרגשתי צביטה בלב.
למרות כל מה שקרה וכל מה שהוא עשה לי והעובדה שהוא גרם לליאן למות הוא אבא שלי.
וזה לא אומר שלא כואב לי אפילו קצת שהוא מת.
"מה עוד?" שאלתי
"אחד מהסוכנים שלנו בלוס אנג׳לס אמר שהוא ראה את ליאן" הוא אמר
"מה?!?" צעקתי מופתע
"אנחנו עוד לא יודעים אם זה אמיתי או לא.. אנחנו מנסים לאמת את זה אבל יש סיכוי שליאן חיה" הוא אמר
נשענתי על הכיסא שלי וניסיתי לעכל את מה ששמעתי.
ליאן ..חיה?
יש סיכוי שהיא לא מתה?
"אנחנו טסים ללוס אנג׳לס" קבעתי
"אי אפשר תומר. המאפיה שם שמה עלינו עין ועד שלא נדע בוודאות אם ליאן מתה או חיה אי אפשר לטוס לשם" הוא אמר ושיחק בעט שהחזיק.
"כמה זמן ייקח?" שאלתי
"אני מקווה שכמה ימים.. אם לא שבועות או חודשים" הוא ענה בשקט
"חודשים?" שאלתי
"תומר אנחנו ננסה לעשות הכי טוב שאפשר" הוא ענה
"בסדר.. בבקשה תעשו את זה מהר" ניסיתי לומר ברוגע אבל בתוכי היה לחץ וציפייה.
האם היא באמת חיה?
התקשרתי לשי להודיע לו על מה ששמעתי.. מאז שאנחנו גם שותפים עסקיים אנחנו חברים עוד יותר קרובים.
עכשיו הוא באמת הכל בשבילי.
"אהלן חבר" הוא ענה לי בצחקוק
"שי, ג׳ון אמר שיש סיכוי שליאן חיה. ראו אותה בלוס אנג׳לס" הגעתי ישר לנקודה שבגללה התקשרתי אליו.
"מה??" הוא הופתע
"ג׳ון אמר שצריך עוד לאמת את זה אבל אין לי סבלנות" אמרתי לו תוך כדי שנכנסתי למכונית שלי
"שי אסור לך לטוס לשם. אני מכיר אותך ואתה מסוגל לעשות את זה מאחורי הגב של כולם. אל תעשה את זה" הוא אמר באיום
לא עניתי לו.
"בוא ניפגש בזברה בר עוד עשר דקות" הוא אמר
"בסדר" עניתי וניתקתי.
החנתי את האוטו ונכנסתי פנימה.
שי ישב ליד שולחן בפינת הבר והזמין לשנינו כוסות קפה.
התיישבתי מולו והוא הביט בי.
"מתי כל זה קרה?" הוא שאל
"עכשיו.. בדיוק שהתקשרתי אליך" עניתי
"אתה חושב שיש סיכוי שהיא באמת חיה?" הוא שאל
"אני מקווה" עניתי בכנות והמלצרית הגיעה אלינו.
"בבקשה" היא חייכה אלינו והגישה לנו את הכוסות.
בחנתי אותה בזמן שהיא שמה לנו את הכוסות על השולחן.
היא נראתה צעירה, היא אספה את שיערה המתולתל למעין קוקו שנפלו ממנו כמה תלתלים על פניה.
היא הייתה יפהייפיה.
"בת כמה את אם אפשר לשאול?" שאלתי אותה
"בת 21" היא ענתה בחיוך
"ומה שמך?" שאלתי עם חיוך קטן
"ליה" היא ענתה והסיטה תלתל אחד מעיניה.
"שם יפה" החמאתי לה
"תודה.. ואיך קוראים לך?" היא שאלה
"תומר" עניתי
היא הנהנה ועזבה את השולחן שלנו.
החזרתי את מבטי ותשומת הלב שלי אל שי ונתקלתי במבט לא מבין.
"מה?" שאלתי ולגמתי מהקפה
"מה קרה פה?" הוא שאל וצמצם את עיניו
"שיחת היכרות בין שני אנשים?" שאלתי
"תומר אל תשחק איתי. מאז שליאן ואתה נפרדתם והיא מתה אתה לא היית מוכן אפילו להכיר מישהי" הוא אמר ושתה מהקפה שלו.
"שי אני רק שאלתי מה השם שלה ומה הגיל שלה" עניתי
"חבל שלא שאלת אם היא רוצה להתחתן איתך" הוא אמר בחיוך
"שי" אמרתי באיום
"אם אתה רציני לגביה לך על זה" הוא ייעץ
"לא אמרתי לגביה כלום" אמרתי לו
"תומר אני קורא אותך כמו ספר" הוא אמר וגיכחתי.
"אתה?" לעגתי לו
"אתה מסמיק תומר" הוא אמר והתאפק לא לצחוק
"אני מה?" שאלתי בנוקשות
"אני עוזב" הוא אמר וקם
"ומי ישלם?" שאלתי
"אתה" הוא אמר בחיוך ויצא
הסתכלתי עליו מהחלון וחייכתי.
איך זכיתי בחבר כזה?
"זה החשבון" קולה של המלצרית נשמע לידי
"תודה" אמרתי והיא המשיכה לעמוד לידי
"צריכה משהו?" שאלתי שהוצאתי את הארנק
"את המספר שלך" היא ענתה והסמיקה קצת
לא עניתי לה וחייכתי.
כתבתי את המספר שלי על החשבון והנחתי שטר של 50 שקל.
"יום טוב" אמרתי לה ויצאתי מהמסעדה.
צלצול הטלפון שלי נשמע מהכיס.
"כן ג׳ון" עניתי לו
"בוא למקום הרגיל.. הוא נמצא פה" הוא אמר וניתק.
הגיע הזמן לעשות את העבודה שלי..

נקודת מבט שי:

יצאתי מבית הקפה וחייגתי לאייל.
"הלו" קולו בקע מהטלפון
"אייל זה אני.. שי" אמרתי לו
"מה אתה צריך?" הוא שאל אחרי ששתק כמה שניות
"בוא ניפגש" ביקשתי
"אני לא יכול עכשיו" הוא ענה
"מתי כן?" שאלתי
"שי זה לא יקרה" הוא אמר בשקט ועצרתי את הליכתי.
"ביננו?" שאלתי כדי לוודא
"כן.. אני מצטער" הוא אמר בשקט
"למה? אתמול אמרת דברים אחרים" ניסיתי להבין
"זה פשוט לא יקרה" הוא אמר
"איפה אתה נמצא?" שאלתי
"זה לא אמור להזיז לך" הוא ענה ושמעתי קול טריקה של משהו מבעד לטלפון
"בבית?" שאלתי
"ביי שי" הוא אמר וניתק.
נכנסתי לרכב שלי ונסעתי לבית שלו.

נקודת מבט תומר:

נכנסתי למחסן הנטוש וראיתי אותו יושב על כיסא.. קשור.
ג׳ון עמד מולו עם אקדח ושני חיליים נוספים שלי עמדו משני צדדיו.
"שלום דור" אמרתי ונעמדתי מולו
"תשחררו אותי" הוא אמר
"בקשה יפה" גיחכתי והוצאתי את האקדח שלי
"הוא החזיר את הכסף?" שאלתי את ג׳ון והוא הניד את ראשו לשלילה.
"בקשות אחרונות?" שאלתי את דור וטענתי את האקדח.
"אתה בן זונה" הוא אמר ויריתי לו בראש.
"תנקו פה ותודיעו למשפחה שלו" אמרתי לשני החיילים וסימנתי לג׳ון לבוא איתי.
"למה אתה מתעקש להודיע למשפחה שלו אחרי כל מה שעשינו לו?" ג׳ון שאל שיצאנו מהמחסן
"כי להם מגיע לדעת מה איתו" עניתי והכנסתי את האקדח שלי מתחת לחולצה
"לאיפה אנחנו עכשיו?" שאלתי את ג׳ון
"חזרה למשרד. עידן רוצה להיפגש איתנו" הוא אמר
"מה הוא רוצה?" שאלתי ונכנסנו למכונית
"לא יודע" הוא ענה והתחלתי לנסוע.
מה כבר עידן רוצה ?
נכנסנו למשרד והתיישבנו.
"על מה אתה רוצה לדבר?" שאלתי אותו שהוא התיישב.
"אני זה שראה את ליאן בלוס אנג׳לס" הוא אמר
"מה? איפה? מתי?" שאלתי אותו ונדרכתי.
"נפגשתי איתה אתמול. לפני שטסתי הנה" הוא אמר
"היא חיה?" שאלתי והלב שלי פעם בחוזקה
"כן תומר. היא חיה" הוא ענה

עכשיו ממש מעניין אותי לשמוע את התגובות שלכן⁦♥️⁩
מקווה שנהנתןן😍