אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 101 ♡

בפרקים הקודמים:
תומר גילה כי לפי חוקי המאפיה הוא צריך להרוג את ליאן וליאן עצמה ממשיכה לדחות אותו מהסיבות שלה.
הוא מחליט כי נמאס לי שדורכים עליו ולוקח את העניינים לידיים.
הוא מטפל בבעיות הרבות במאפיה וקובע לליאן ולו ארוחת ערב זוגית בה הוא פותח בפניה את הרגשות שלו והם נהיים זוג.
אייל מגלה ששי הוא זה ששלח את ראיין לחפש בחדרו דברים ודורש ממנו הסבר.
שי מסביר לו ואייל לא מסוגל לכעוס עליו בגלל רגשות האשם שהוא בעצמו שיקר, רימא ולא התייעץ עם שי לפני ש"מכר" את תומר לאבא שלו.
ליאן מתקבלת בראיון העבודה אצל תומר והיא ותומר פוגשים בנדב שמבקש להיפגש איתם בקרוב ובראיין שמעצבן את תומר וגורם לו להרביץ לו ולפגוע גם בצורה אחרת בליאן.
ליאן נשארת המומה ותומר בורח לשי.

האם תומר יספר לליאן על בעיית העצבים שלו?
האם ליאן תצליח לסלוח ולהבין את תומר?
האם אייל ושי יחזיקו מעמד ביחד בלי לריב?

הפרק:

נקודת מבט ליאן:

אחרי שתומר יצא ככה מהבית שלו, נבהלתי כל-כך.
עמדתי ורעדתי מפחד.
"ליאן?" שמעתי קול נשי מאחוריי.
הסתובבתי וראיתי אישה בערך בשנות הארבעים לחייה.
"כן.. מי את?" שאלתי לא מבינה
"אני העוזרת של תומר. שמעתי עליך הרבה" היא אמרה בחיוך
"אה שלום" אמרתי בחיוך קטן שהצלחתי לחלץ.
"בואי תעלי למעלה, תתקלחי, אני אכין לך אוכל" היא אמרה ונתנה לי תחושה נעימה
"לא זה בסדר, אני אלך" אמרתי ופניתי לדלת.
"לא בבקשה ממך. אני בטוחה שתומר יחזור עוד מעט" היא אמרה.
האם היא ראתה מה שהוא עשה?
"בסדר אז אני אשב ואחכה פה" אמרתי לה בשקט והתיישבתי על אחת הספות.
בהיתי בקיר ומחשבות רבות עברו במוחי.
למה הוא עשה את זה? האם הוא התחרט..?
מה אנחנו עכשיו? זוג..?
פתיחת דלת הבית בתנופה קטעה את רצף השאלות שלי.
"תומר" קראתי בשמו וקמתי ממקומי במהירות.
"ליאן.." הוא התחיל לומר ועמדתי מולו דום.
"היי תומר. חזרת?" העוזרת שלו הגיעה ושאלה אותו
"כן.. את יכולה לסיים להיום" הוא אמר והיא נעלמה במטבח לכמה דקות וחזרה עם החפצים שלה ויצאה מהבית בליווי 'ביי' קטן.
הוא התקרב אליי ופחדתי. פחדתי שהוא שוב יעשה את זה אבל בו זמנית רציתי לדעת למה הוא עשה את זה.
"אני יכול להסביר לך..?" הוא שאל בחשש ואני הנהנתי לאישור.
"בשנים האחרונות, הופיעה אצלי בעיה בחוסר שליטה בעצבים. ברגע שמישהו מעצבן אותי והכעס עולה לי לראש אני לא שולט בעצמי ועושה דברים נוראים" הוא אמר.
לא ידעתי מה לומר..
"אני מצטער ליאן. כל-כך מצטער" הוא אמר והביט בי עכשיו
"איך אני אדע שלא תעשה לי את זה שוב..?" שאלתי בשקט
"תצטרכי לסמוך עליי" הוא אמר
"אני לא יכולה" אמרתי בכנות
"אני יודע. אבל עם הזמן זה יקרה, אני מבטיח" הוא אמר והנהנתי.
לא יכולתי לתת למקרה הקטן הזה להרוס משהו שהתחיל ביננו.
"ליאן אני אוהב אותך" הוא אמר את זה וחייכתי
"אני גם אוהבת אותך" אמרתי והוא התקרב לנשק אותי.
מגע השפתיים שלו היה נעים כל-כך והרגיש מוכר ורחוק בו זמנית.
"אני מקווה שראיין חי" מלמלתי שהתנתקנו
"הוא יחיה" הוא הפטיר ונשען על הספה והסתכלתי עליו בחיוך.
נזכרתי במה שרציתי לספר לו.
"אה תומר" אמרתי
"ממ?" הוא מלמל
"מחר אמא שלי הזמינה אותנו לארוחת ערב" אמרתי ופחדתי מאיך שהוא יגיב.
"בסדר. מתי?" הוא שאל
"מה באמת תבוא?" שאלתי מופתעת
"ברור. ליאן את האישה שלי עכשיו" הוא אמר והמילים האלו גרמו ללב שלי לרעוד.
'את האישה שלי עכשיו'
"אני אוהבת אותך" אמרתי ונשקתי לשפתיו שוב.
"אני הולכת להתקלח" הודעתי ועליתי למעלה
דקה לפני שנעלמתי במדרגות הבטתי אחורה וראיתי את תומר יושב ומביט בי, מחייך את החיוך המושלם שלו.
זה גרם לי לחייך ולנשוך מעט את שפתיי ונעלמתי בחדרו.
נכנסתי למקלחת ולקחתי בגדים מתומר כי לי לא היה פה.
כשיצאתי תומר שכב על המיטה, מקולח כשפלג גופו העליון חשוף והוא בטלפון שלו.
"מתי הספקת?" שאלתי ונשכבתי לידו
"בשעה שהתקלחת בה" הוא חייך ועדיין הביט בטלפון.
הסתכלתי על החזה החשוף שלו שקיבל עוד קעקועים במהלך השנים האחרונות.
העברתי את ידי באיטיות והתעכבתי על כל קעקוע בניסיון להבין מה המשמעות שלו.
לפתע תומר עזב את הטלפון שלו והצטמרר תחת מגעי.
יש לי השפעה עליו..?
חייכתי חיוך תחמני ונישקתי את שפתיו.
"יש להם משמעות?" שאלתי
"לחלקם" הוא ענה והביט בי
המשכתי להעביר את ידי על החזה שלו והתחילה לכאוב לי הבטן מרוב לחץ, התרגשות ותשוקה.
"את יפה כל כך" הוא פלט וחייכתי חיוך ביישני.
"בואי נלך לישון" הוא אמר וכיבה את האור.
הוא נצמד אליי וחיבק אותי חזק.
קברתי את ראשי בשקע צווארו ונצמדתי אליו בחזרה.
הרחתי את הריח הנעים שלו ונרדמתי.