אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 116 ♡

נקודת מבט ליאן:

"אני לא מאמינה.." מלמלתי ושיחררתי את הדמעות
ראיין ישב שם כבול בכיסא שמשני צדדיו עומדים שומרים לבושים שחור ומכוונים אליו אקדח.
תומר עמד מעט מאחוריי והביט במתרחש.
הפעם, הוא לא התערב ונתן לאייל ולי "לשלוט" בעניין.
לימיני אייל עמד, עצם את עיניו ואגרף את ידיו בחוזקה.
הוא כעס, הוא בער מכעס ואני יכולתי לראות את זה.
"למה?" שאלתי בבכי
"אמרתי לך שאני אנקום בך ליאן" הוא אמר בחיוך ערמומי והביט בי כשהדמעות לא מפסיקות לרדת מעיניי.
"נשארת יפה" הוא הוסיף ואני הבטתי בו ונגעלתי.
לפני שהספקתי להחזיר לו אייל תקע לו אגרוף חזק בלסת שגרם לי לפעור את פי בתדהמה.
"אל תדבר ככה עליה" הוא הזהיר אותו והביט בו
"איך שכחתי אותך אייל, אה?" הוא אמר בחיוך ערמומי
"אה בעצם לא שכחתי. בר הייתה אחות של שניכם" הוא אמר ברוע
"שתוק" אייל אמר לו ודפק לו עוד אגרוף
"למה ראיין?" שאלתי אותו וניגבתי את הדמעות שלי
"נפרדת ממני בשביל תומר המניאק והרגת את אח שלי אני חושב שלהרוג לך את אחותך ולהיפרד ממנה אחריי שהיינו ביחד הייתה דרך מושלמת להחזיר לך. אנחנו פיטים" הוא אמר והביט בי
"אתה עלוב" אמרתי אחרי כמה דקות וכולם בחדר הביטו בי בהלם
"אני בכלל מרחמת על עצמי שהייתי איתך ואני חושבת שאני אתן לאח שלי להכאיב לך ברמה שאתה הכאבת לנו" אמרתי והרגשתי דמעה נוספת שיורדת.
אייל פנה להביט בי ועצמתי את עיניי לרגע.
אני סיימתי כאן.

נקודת מבט אייל:

אני פשוט לא מסוגל להאמין.
אני מרגיש בחלום.
אשכרה ראיין עשה את זה.
ברגע שליאן אמרה את מה שהיא אמרה הייתי גאה בה כל כך ופניתי לראיין.
רציתי להכאיב לו כמו שבחיים שלו לא כאב לו.
הסתערתי עליו באגרופים והרבצתי לו כך שהוא דימם מכל הפרצוף.
לקחתי כמה צעדים אחורה והבטתי בו בעיני שנאה.
"אתה הדבר הכי גרוע שקיים ראיין" אמרתי לו בקור ושנאה.
הוא הביט בי באדישות שגרמה לי להתעצבן סופית.
עליתי עליו שוב ואמרתי לו את המילים האלה בין אגרוף לאגרוף.
"אני" אגרוף.
"שונא" אגרוף.
"אותך" אגרוף.
הבטתי בו כמו רוצח ורציתי להרוג אותו.
חשבתי מה אני יכול לעשות בשביל לשמור על כבודה של בר.
"למרות שלא רציתי לעשות את זה אני אעשה את זה בשביל בר. רק בשביל הכבוד של אחותי הקטנה" אמרתי והסתובבתי לתומר.
הוא הבין את כוונתי והוציא את האקדח שלו מהמכנס שלו והביא לי אותו.
טענתי את האקדח וכיוונתי אותו אל ראיין.
"אל תהרגו אותי" הוא התחנן
עכשיו הוא נזכר?!
"אני אעשה מה שאתם רוצים. אל תהרגו אותי" הוא ביקש
"מאוחר מדי" אמרתי והסתובבתי לליאן.
היא הביטה בי בפחד מעט והנעתי את שפתיי ואמרתי לה ללא קול 'מצטער' ופניתי חזרה לראיין.
"אני רק מצטער שאני שולח אותך לבר" אמרתי ולחצתי על ההדק.
רעש הירייה נשמע ואיתו הצעקה מפיה של ליאן.
ראיין שכב ללא רוח חיים, מדמם.
"אתם יודעים איך לסיים כאן" אמרתי בקרירות ועקפתי את תומר ויצאתי מהמחסן הזוועתי הזה.
משאיר שם את תומר חסר ההבעה, את שי שאני לא מסוגל להביט בפניו ואת ליאן שבורה.