אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 46 ♡

פרק קצר.. סליחה⁦♥️⁩
היום אני אעלה עוד 3 פרקים אז בבקשה אם אהבתם תכתבו תגובות ותצביעו 💕
תודהה ותהנו✨

נקודת מבט ליאן:

רצתי בוכה וכועסת על עצמי בגלל מה שעשיתי.
למה את טיפשה ליאן? למה?
התיישבתי על ספסל אקראי ובכיתי. אוף למה הכל מסובך?
פתאום נועה התיישבה לידי וחיבקה אותי.
מאיפה היא הגיעה? היא ראתה הכל?
"רוצה לספר לי מה קרה?" היא שאלה ואחרי כמה רגעים של שקט הסברתי לה.
"נדב ואני התנשקנו בחוץ ואז הוא התנתק והסתובבתי וראיתי את תומר.. הוא הביט בנו מזועזע והתחיל ללכת. הרגשתי דחף או צורך פתאומי להיפרד ממנו פעם אחרונה ואז קמתי ונישקתי אותו. מול נדב" הסברתי לה
"מה?!" היא צרחה
"ששש" השקטתי אותה
"ליאן למה.. ואיך?" היא שאלה מבולבלת
"אני לא יודעת. אני כבר לא מכירה את עצמי" יבבתי
"כי השתנית לאחרונה.. את זוכרת שלפני כמה חודשים בכלל אמרת שאת לא רוצה חבר? את זוכרת שנתקלתי בנדב פעם ראשונה? באחד מהבנים בחבורה הנחשבת?" היא שאלה והזכירה לי הכל.
"איך את ותומר הפכתם לזוג.. ונדב שאמר לך שהוא אוהב אותך" היא המשיכה
"כולנו השתננו לאחרונה. וזה בסדר. פשוט צריך ללמוד להסתדר גם עם השינויים" היא סיימה
"תודה נועה. את החברה הכי טובה שיכולתי לבקש" אמרתי לה וחיבקתי אותה.
"ותפסיקי כבר לבכות למען ה'. זה מה שאת עושה כל היום. זהו עכשיו מתחיל החופש הגדול ושנה הבאה אנחנו נהיה ב-יב'. תומר ונדב לא יהיו איתנו ונמצא לנו חברים גדולים וחתיכים" היא אמרה וצחקתי
"מה קרה איתך ועם שי?" שאלתי
"התנשקנו והתוודתי לפניו.. הוא התוודה גם. אז נראה לי שאנחנו ביחד" היא אמרה וחייכה.
"אני שמחה בשבילך" אמרתי לה
"עכשיו בואי נלך אליי ונעשה מסיבת פיג׳מות" היא אמרה וצעדנו לעבר ביתה

נקודת מבט תומר:

"מכיר את משפחת לוי?" הוא שאל ונדרכתי.
שיט. בבקשה שזו לא המשפחה שאני חושב עליה.
"תומר .. מכיר? או שאתה רוצה היכרות?" הוא שאל שוב וראיתי חיוך ערמומי על פניו .
זה מבחן. הוא בודק אותי.
עשרת הפרצופים הביטו בי וחיכו לתשובה.
"תראה לי מי הם" אמרתי לבסוף והתפללתי בליבי שזו לא היא.
"תכיר. אלו הורי המשפחה: עידן ורונית.
ואלו ילדיהם: הבן הבכור אייל, הבת השנייה בר, השלישית ליאן, והתאומים הקטנים איתי ונוי"
למה לעזאזל דווקא היא?!
אין סיכוי שזה קורה !!
"אין בעיה סמוך עליי" אמרתי לו. לא התכוונתי לתת לו אפשרות לראות שאני לא מסוגל לעשות את זה.
כמו שחשבתי היה לו בהתחלה פרצוף מופתע אך הוא ניסה להסתיר את זה.
"מצוין" הוא אמר
"מחר בשש בערב. אם לא תבצע את המשימה תישא בהשלכות" הוא אמר ויצאתי.
מה אני עושה עכשיו?!
ידעתי ממי אני צריך לבקש עזרה ולכן חזרתי למפקדה.
"תומר המון זמן לא התראינו" הוא הסתכל עליי
"היי לביא ג׳ונס" חייכתי אליו
"אני צריך את עזרתך" המשכתי
"דבר אני מקשיב" הוא אמר והפנה את תשומת לבו אליי.

נקודת מבט ליאן:

~בוקר חדש~

התעוררתי בשתיים עשרה וירדתי להכין לי שוקו.
כן, אני עדיין שותה שוקו. תתמודדו.

-רוצה שנעשה היום משהו?- נשלחה הודעה מנועה

-כמו מה?- שאלתי אותה

-את ואני בקניון?-

-אוקי-
הופתעתי מההודעה ששלחתי. אוקי? המון זמן שלא זרמתי סתם ככה לקניון.
עליתי למעלה להתארגן וקבעתי עם נועה שאבוא אליה הביתה.
התחלתי לצעוד שלפתע עמדו מולי תומר ועוד בן אדם.
"אמאלה" צווחתי
"סליחה" הבן אדם השני אמר
"מי אתה?" פניתי אליו
"לביא ג׳ונס. אני כבר אספר לך עליי" הוא אמר
הסטתי את מבטו לתומר והובכתי.
לפני פחות מ 24 שעות נישקתי אותו וברחתי. זה היה מביך. בשבילי.
"ליאן בואי נשב שניה" תומר ביקש.
ידעתי על מה הוא רוצה לדבר. על היחסים ביננו.
אני ממש לא רוצה לדבר על זה עכשיו. לא שאני נראית כמו עגבניה טרייה.
"לא" קבעתי וניסיתי להראות נחישות
"כן. זה חשוב" הוא אמר ומשך אותי לבית קפה קטן שהיה מעבר לכביש.
התיישבנו כך שאני ישבתי מולם.
"דברו אין לי את כל היום" אמרתי
"אוקי אני לביא ג׳ונס כמו שכבר אמרתי ואני צריך לבקש ממך בקשה.
תטוסי לארצות הברית למשך חמש שנים ותחזרי לאחר מכן.
אני מסדר לך שם דירה, מדריך שיסביר לך על המקום בחודש הראשון ומקום לימודים" הוא אמר ופתחתי את פי.
הסתכלתי על תומר והוא רק השפיל את מבטו.
"אתם מבינים בכלל מה אתם מבקשים ממני כאן? לעזוב את כל מה שיש לי כאן לחמש שנים?" יריתי אליהם
"אני יודע.. וגם אני לא יכול להסביר לך ממש אבל בבקשה תקשיבי ותמסכי עליי. ואם לא עליי על תומר" הוא אמר ותומר סוף סוף הרים את מבטו אליי.
"למה שאני אעשה את זה בכלל?" שאלתי כמעט בלגלוג.
"כי אני מבקש" תומר פצה את פיו ואמר באופן שגרם ללב שלי להתהפך.

מה אתם אומרים?
ליאן תסכים?