אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 62 ♡

נקודת מבט תומר:

"עידן? מה אתה עושה פה?" שאלתי מופתע
"באתי לליאן" הוא אמר
"לליאן?" שאלתי
"כן" הוא חייך
"אתה יכול ללכת היא בסדר" אמרתי לו ביובש
"שמעתי מה קרה .. תן לי לדבר איתה" הוא אמר
"עידן לך" אמרתי לו
"סליחה?! מי אתה שתגיד לי?" הוא שאל בלגלוג
"הבוס שלך וחבר של ליאן" עניתי לו
הוא הוריד את המבט שלו ולא היה לי אכפת ששיקרתי.
בתכלס עכשיו שאני חושב על זה.. מי אמר שהוא לא מושתל של לביא?
"טוס חזרה ואני אגיד לך מה יקרה עם ליאן" סיימתי את השיחה והלכתי
דפקתי בדלת ואייל פתח לי.
"אנחנו יכולים לדבר?" שאלתי
"כן כנס" הוא אמר והתיישבנו
"אייל אני חייב לראות אותה" ביקשתי
"לא תומר. תן לה להתאושש מזה" הוא אמר
"אני חייב רק להסתכל עליה אפילו לא לדבר איתה" ניסיתי שוב
"מצטער תומר" הוא אמר ונאנחתי
"מה עשית שם? איך גילית על ליאן?" שאלתי
"אני לא יכול להגיד לך" הוא אמר
מה הוא כן יכול לספר לי?!
"מה פואנטת השיחה פה אם אתה לא יכול להגיד לי כלום ואני לא יכול לראות את ליאן?" התעצבנתי
"תומר תרגע. אתה תראה ליאן שיגיע הזמן" הוא אמר
"טוב" אמרתי מיואש מהשיחה איתו.
יצאתי מהדירה ונתקלתי במישהו.
"תומר??" הקול אמר
"נועה?" שאלתי
"מה אתה עושה פה?" היא שאלה מופתעת.
למה כולם מופתעים לראות אותי? זה לא אני שטסתי.
"באתי לליאן" עניתי לה
"אה.." היא אמרה והשתתקה
"טוב אני אלך" אמרתי בשביל לקטוע את השקט המביך
"ביי" היא אמרה ונכנסה לדירה ואני הלכתי לדרכי.

נקודת מבט נועה:

כל הזמן הזה ליאן התעלמה מהשיחות שלי.
בבית שלה אמרו לי שהם לא יכולים להסביר לי.
היא החברה הכי טובה שלי שנים.
בכיתי וכעסתי שהיא טסה ככה בלי לדבר איתי ועוד לא יצרה איתי קשר.
אבל ברגע שאייל התקשר אליי וביקש ממני להגיע מהר כי ליאן פה והוא צריך להגיד לי משהו רצתי אליהם הביתה.
דפקתי על הדלת חסרת סבלנות.. אני רוצה לראות אותה כבר.
"נועה.. היי" אייל פתח לי
"היי אייל. היא פה?" שאלתי ונכנסתי
"כן אבל חכי שניה" הוא עצר אותי מלעלות לחדר שלה
"מה?" שאלתי אותו
"נועה.. היא..היא.." הוא התקשה לומר משהו
"היא מה?" דירבנתי אותו
"היא נאנסה" הוא אמר בשקט
"מה?!" צעקתי
"את יכולה לנסות לשכנע אותה לדבר על זה או לאכול או לשתות?" הוא ביקש וראו שהוא רוצה לבכות.
"כן בטח" עניתי
"תודה" הוא הביט בי ואמר
עליתי לחדר שלה ודפקתי.
היא לא ענתה אז נכנסתי והיא שכבה במיטה.
"ליאן?" שאלתי
"נועה?" שמעתי את הקול החלש שלה שואל אותי
"ליאן" רצתי אליה וחיבקתי אותה
היא חיבקה אותי בחזרה ובכתה.
ככה ישבנו חמש דקות מחובקות ובוכות.

נקודת מבט ליאן:

אני כבר המון זמן שוכבת ככה במיטה ובוהה באוויר.
כל פעם שניסיתי להירדם קמתי מסיוטים.
פחדתי מאוד. פחדתי שהוא יחזור.
"ליאן?" שמעתי קול מוכר נכנס לחדר שלי
"נועה?" הצלחתי להוציא קול ולשאול אותה
היא רצה אליי והתחבקנו.
כמה שהתגעגעתי אליה.
פרצתי בבכי וככה גם היא.
"ליאן תשתי בבקשה משהו. בבקשה" היא ביקשה ממני שנפרדנו מהחיבוק ואני חזרתי לשכב.
"לא רוצה" אמרתי בקול שקט
"ליאן את חייבת" היא אמרה
"לא רוצה" חזרתי על עצמי
"את רוצה לדבר על זה?" היא שאלה
"לא רוצה" חזרתי על עצמי שוב ודמעות התחילו לרדת מעיניי כי הזכרונות עולים לי בחזרה.
"ליאן" היא אמרה שוב וראיתי שדמעה יורדת מעיניה.
"פגשת את תומר?" היא שאלה
תומר? הוא פה? הוא הגיע?
"איפה הוא?" שאלתי אותה
"לא משנה" היא אמרה
מה היא מסתירה ממני?
"ליאן בבקשה תאכלי משהו אני לא יכולה לראות אותך ככה" היא התחננה
שתקתי.
אני באמת לא רוצה. לא רוצה לאכול, לשתות, לדבר ולצאת מפה.
שמישהו כבר יבין אותי !
"ליאן אם לא נדבר על זה את תישארי ככה כל החופש. כולם תוהים לאיפה נעלמת.. אפילו איתי שאל עלייך" היא אמרה.
אני יודעת שמתישהו אני אצטרך לדבר על זה, אבל לא עכשיו.
אני יודעת שאני צריכה לקום ולהמשיך את החיים שלי, אבל אני לא יכולה.
בכל פעם שאני מנסה לעשות משהו אחר התמונות עולות לי בזכרונות.
נועה שאלה אותי עוד כמה שאלות ואני לא עניתי.
"טוב אני אלך כי כבר ממש מאוחר אבל מחר אני חוזרת ואת יוצאת מפה ואוכלת" היא קבעה, חיבקה אותי ויצאה מהחדר.
זהו. אני לבד עכשיו שוב ואני מפחדת.
בהיתי עוד המון בתקרה וכולם נכנסו לי לחדר.
התעלמתי מכולם ולבסוף נרדמתי.

סליחה שהפרק קצר הפעם💖
אם אהבתם תכתבו תגובות ותצביעו😍