פרק 104 ♡

491 32 11
                                    

נקודת מבט ליאן:

הרגשתי את עיניי נפתחות לאט לאט.
אור השמש בקע דרך החלון והאיר את החדר.
חדר לבן, קירות לבנים ואני שוכבת על מיטה לבנה.
איפה אני?
מה קרה לי?
"את ערה" שמעתי קול מוכר שאני כל כך רוצה לשמוע.
"איפה אני..?" מלמלתי וניסיתי למצוא את בעל הקול.
"בבית חולים. קומי" הוא אמר וידו תמכה בגבי והתיישבתי.
הרגשתי את עיניי מתרטבות ודמעה נזלה על לחיי.
"אל תבכי. הכל בסדר" הוא אמר וחיבק אותי.
הוא עמד מולי.
"תומר" אמרתי והכל התפרץ.
לא ידעתי ממה אני בוכה, הרגשתי שאני צריכה.
"אל תבכי" הוא אמר והידק אותי לחיבוק.
הדמעות נזלו והרטיבו גם אותו.
הוא התנתק ממני לרגע וניגב את לחיי.
"אני פה. אל תבכי" הוא אמר והעביר את ידו על לחיי כשהוא מנגב את הדמעות.
עיניו הכחולות הביטו בי ובלעתי אותן בעיניי.
"אני מפחדת" לחשתי
"ממה?" הוא שאל
"מהכל. אני מפחדת" אמרתי ודמעות חדשות התחילו לרדת.
"אל תפחדי. אני פה ואני לא אעזוב" הוא אמר וחיבק אותי שוב.
"בבקשה ליאן. תפסיקי לבכות אני לא רוצה לבכות גם" הוא אמר וקברתי את ראשי בכתפו.
"אני אוהב אותך" הוא אמר וליטף את ראשי.
לא הצלחתי להוציא ממני את המילים שרציתי להגיד לו.
'אני אוהבת אותך תומר' - רציתי להגיד, אך לא הצלחתי.
דפיקות על דלת החדר נשמעו.
"ליאן?" קולו של אבא נשמע.
"אבא" אמרתי ודמעות ירד ממני.
מה יש לי?
"אל תבכי ילדה שלי" הוא אמר ומיהר לחבק אותי.
"למה אני פה אבא?" שאלתי ובכיתי לכתפו.
הוא נאנח והתנתק ממני.
"ליאן את זוכרת מה קרה לפני שהתעלפת?" הוא שאל וניסיתי להיזכר.

#פלאשבק#
"בר קיבלה מכות מכמה אנשים וכיבו עליה סיגריות" אבא פלט לבסוף
הרגשתי איך הלב שלי מפסיק לעצור.
נכנסתי להלם.
כאב בטן וחור ענק התפשטו לי בגוף.
#סוף פלאשבק#

"כן.. נזכרתי" הודעתי והסתכלתי על אבא שלי.
המבט שלו היה עצוב וקשה.
"מה עם בר? איך היא מרגישה?" שאלתי בהתעניינות
"ליאן.." אבא שלי התחיל להגיד ודמעה נפלה מעיניו.
"למה אתה בוכה?" שאלתי בתמימות
"ליאן.. בר מתה " הוא הטיל את הפצצה ודמעות החלו לרדת מעיניי ללא שליטה.
"מה זאת אומרת?" שאלתי וגם אבא נתן לדמעות לרדת מעיניו.
"בר נפטרה. הגוף שלה לא עמד בזה" תומר אמר וכיסיתי את פניי עם ידיי.
"לא. בבקשה לא" צעקתי ובכיתי.
בבקשה שאני חולמת. שמישהו יעיר אותי מהסיוט הזה.
זה לא יכול להיות !
הרגשתי מועקה בחזה וקושי בלנשום.
הרגשתי איך חור שחור נוצר וגדל בבטן שלי.
"דוקטור. דוקטור" שמעתי צעקות
"ליאן. הי תסתכלי עליי" הקול המוכר דיבר.
ניסיתי להסתכל, להביט סביבי אבל לא ראיתי כלום.
ראיתי שחור.
הרגשתי את העיניים שלי נעצמות שוב.

נקודת מבט תומר:

"ליאן" צעקתי שעיניה נעצמו
הרופא נכנס וביקש מאריק וממני לצאת מהחדר.
יצאתי והתיישבתי על כיסא.
מי ציפה שהיום הזה יסתיים ככה?
אריק ישב לידי ונתן לדמעות שלו לרדת.
"אני מצטער" הרגשתי צורך לומר.
"איך זה קרה?" הוא שאל את עצמו
"אריק אני מבטיח לך שאני אעשה כל מה שאני יכול בשביל לגלות איך זה קרה" אמרתי
זאת אחותם של ליאן ושל אייל. אני אעשה בשבילם הכל וזאת לא תהיה בעיה עבורי.
"תודה תומר" הוא אמר ושמתי את ידי על גבו.
הרופא יצא מחדרה של ליאן לאחר כמה דקות וקמתי מיד מהכיסא שעליו ישבתי.
"מה איתה?" שאלתי
"הגוף שלה בהלם כרגע. היא התעלפה פעמיים ברצף, היא תצטרך מנוחה רצינית כרגע. היא ערה אבל תנסו לא לדבר איתה על המצב הנוכחי, זה גורם לגוף שלה ליפול. תנחומי" הוא אמר והלך
"אריק אתה רוצה להיכנס אליה?" שאלתי אותו
"מאוד אבל אני צריך ללכת למיכל" הוא אמר בבהלה וקם.
שניה לפני שהוא הלך הוא אחז בזרועי.
"תומר בבקשה תשמור עליה. אני לא רוצה לאבד עוד בת" הוא ביקש והנהנתי.
"אני אחזור עוד מעט" הוא אמר והלך.
נכנסתי לחדרה של ליאן וראיתי אותה יושבת ודמעות יורדות מעיניה כשהיא לא משמיעה קול בכי.
"ליאן" קראתי בשמה והתקרבתי אליה.
היא נשכה את שפתיה וניסתה לא להשמיע קול בכי אך קולה בגד בה והיא בכתה.
"אני מצטער" אמרתי ואספתי אותה אליי.
"זה לא פייר. למה היא מתה?" היא בכתה
"אני מצטער" לחשתי והידקתי אותה אליה.
היא הייתה קטנה כל כך ושברירית.
"אנחנו נעבור את זה. יהיה בסדר" הבטחתי לה ונישקתי את ראשה.
"בבקשה אל תעזוב אותי" היא ביקשה
"אני לא" הבטחתי לה
"איפה אייל?" היא שאלה וניגבה את דמעותיה
"הוא כבר יבוא" אמרתי וניגבתי לה את הדמעות
היא הנהנה בשקט וחיבקה אותי שוב.
"יהיה בסדר" הבטחתי לה

אהבה מסובכת - Love Is ComplicatedWhere stories live. Discover now