אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 9 ♡

נקודת מבט תומר:

-צלצול טלפון-
"תומר, המצב של אמא שלך החמיר.. היא נכנסה לניתוח" עוד פצצה שנוחתת עליי. אני מרגיש כועס, מבולבל, ובחלום. מה קורה פה?
"תומר .. אתה על הקו?" שאל שי
"כן .." נאנחתי בייאוש
"מצאת את נואל?"
"לא.. כנראה שאבא שלי חטף אותה.. עד כמה שקשה לומר את זה"
"חטף?! מה זאת אומרת?? אחי אתה חייב לערב מישהו זה לא רציני!"
"מה לערב? כל מי שיתערב אבא שלי יהרוג אותו"
"שי אני לא יודע מה לעשות.."
"איפה נואל? אבא שלך אמר לך?"
"לא.. אני כל כך דואג לה ולאמא.. תודה שאתה שם" הודתי לו שוב.
"הכל טוב. תתקשר לאבא שלך עכשיו ותשאל אותו איפה היא. תנסו להגיע להסכם כלשהו".
"אני פשוט משתגע אני לא יודע.. טוב אני מנתק" ניתקתי לו ורציתי להרביץ למישהו. אם הוא ייפגע בנואל הוא ייפגע בעצמו.
"אבא.. סליחה לא מגיע לך שיקראו לך אבא. רפאל תגיד לי עכשיו איפה אתה ואני אבוא לקחת את נואל" אמרתי לו בתקיפות בטלפון.
"זה לא כזה פשוט תומר. אתה יודע. בוא למרתפים בבניין הישן. אל תביא איתך תגבורת כי האנשים שלי יתגברו עליך" אמר לי באדישות. הוא זוכר בכלל שהוא מדבר עם הבן שלו?! ומהמר על החיים של הבת שלו?!
הוא לא אנושי !
פתחתי בריצה הביתה לקחת את המכונית ופחדתי מאוד שהוא יעשה משהו לנואל.
"אחחח" מישהי אמרה לי שנתקעתי בה בטעות.
"סליחה אני מצטער" הסתובבתי אליה וראיתי את ליאן.
מה היא עושה פה? בשעה הזאת?
"תומר.. מה קרה? לאיפה אתה רץ?" היא שאלה אותי.
"לא עניינך" עניתי לה והמשכתי לרוץ.
ליאן היא האחרונה שאני אערב אותה בבעיות שלי. אני אף פעם לא אוכל לדעת מה אבא שלי יעשה לאנשים שאני מכיר. אני מספיק מסכן את החיים של שי.

נקודת מבט ליאן:

"שלום, אני מדבר עם ליאן?" שאל אותי קול זר בטלפון.
"כן.. עם מי אני מדברת?"
"קוראים לי איציק, אני עובד פה במכולת ויש פה שני ילדים שטוענים שאת אחותם הגדולה. תוכלי לבוא לקחת אותם?"
"כן בטח אני מיד באה" אמרתי בטלפון ורצתי למכולת. איך הם הגיעו לשם?!
רצתי מהר ככל שיכולתי ומישהו שרץ בכיוון ההפוך שלי התנגש בי.
"אחח" נפלט לי
"סליחה אני מצטער" הוא הסתובב אליי וראיתי את תומר. מה הוא עושה פה? ולאן הוא רץ?
"תומר.. מה קרה? לאיפה אתה רץ?" הוא היה נראה מודאג ומותש.
"לא עניינך" אמר לי בקרירות והמשיך לרוץ. לא שהבנתי למה הוא מתנהג ככה אבל איך הוא כועס ומתעלם ממני שהוא זה שאמר לי היום שאנחנו לא יכולים להיות ביחד?
אבל לא היה לי זמן להתעכב כבר מאוחר מאוד ואני צריכה ללכת לקחת את נוי ואיתי מהמכולת.
הגעתי לשם לאחר כמה דקות וראיתי אותם יושבים על כיסא שלידם עומד גבר בסביבות גיל ה-50 שלנו עם חיוך על הפרצוף ששמו כנראה איציק.
"שלום... את ליאן?" שאל אותי בחום.
"כן .. נוי, איתי מה אתם עושים כאן?" שאלתי אותם בדאגה.
הם לא ענו ובמקומם ענה לי איציק.
"ראיתי מישהו לבוש שחור הולך איתם ושהם התנגדו אז עצרתי אותו ולקחתי אותם והם נתנו לי את המספר שלך" הוא אמר
"מה?! ווואו. אתם בסדר?" שאלתי אותם והתקרבתי לתת להם חיבוק. נוי פרצה בבכי ואיתי רק היה עצוב.
הודתי לאיציק על העזרה והטובה שהוא עשה והתחלנו לצעוד לכיוון הבית.

מי רצה לקחת אותם? ולמה?

הגענו הביתה והשכבתי אותם לישון.
הבית היה ריק. ההורים שלי בחוץ עם חברים והאחים שלי גם מבלים.
התקלחתי גם ונכנסתי לישון.

נקודת מבט תומר:

הגעתי בריצה למרתפים בבניין הישן ובכניסה לבניין עמדו 5 שומרים שאת חלקם אני מכיר.
נכנסתי למרתפים וראיתי את נואל יושבת על כיסא קשורה בידיים, ברגליים ויש לה כיסוי על הפה.
ואת רפאל או אבא שלי לא יודע איך לקרוא לו בכלל, יושב על על כיסא לידה ומחכה שאני אתיישב על הכיסא ממול.
"אז אני רואה שבאת" הוא אמר
"לא השארת לי ברירה" עניתי לו.
"תשחרר את נואל ובוא נדבר. היא לא קשורה לזה".
"היא אולי לא קשורה אבל היא בהחלט המניע שלי לכך שאתה תעשה דברים כמו שאני אומר".. "אני אשחרר אותה רק אם אתה מחליף את מקומי בעוד 6 חודשים. שתסיים בית ספר".

מה לעשות??

פרק קצת קצר.. סליחה⁦♥️⁩⁦♥️⁩

תודה רבה לכם על כל ההצבעות ועל זה שאתם קוראים.
אם אתם אוהבים תמשיכו להצביע ולכתוב תגובות.

תהנוו⁦❤️⁩