פרק 23 ♡

1K 33 2
                                    

נקודת מבט נדב:

אני לא אאנוס את ליאן בחיים !
ליאן חשובה לי וכואב לי שאני מנצל אותה ואני גם בחיים לא אעשה את זה לתומר.
הייתי מזועזע מעצם המחשבה על זה.
אך לא יכולתי להראות את זה לרפאל.
"במה זה יעזור לך?" אמרתי בקול אדיש אך בתוך תוכי העצבים והפחד בערו.
"אני צריך לוודא שליאן תהיי פגועה ולא תלך לתומר" איך בן אדם לעזאזל יכול להיות כל כך אדיש ולא אכפתי?
"זה רק יגרום לה ללכת אליו. הדרך הנכונה זה שהיא תתקרב אליי" ייעצתי לו.
הוא בחן אותי במבט מזהיר.
"בסדר. אם משהו לא יילך כשורה בתכנית אתה יודע מה יקרה" הוא חתם את השיחה ורמז לי לצאת.

~בוקר חדש~

נקודת מבט תומר:

אור השמש גרם לי להתעורר והדבר הראשון שראיתי הוא את שי החבר הכי טוב שלי ישן לידי.
אני לא מאמין שהוא באמת התעורר.
חייכתי ופתאום גם הוא פתח את עיניו.
"מה אחי? מה אתה מחייך על הבוקר?" הוא אמר וחייך גם.
"כלום אני שמח שהתעוררת. אתה חשוב לי מאוד שי"
"גם אני. ותפסיק עם זה. בוא אני כבר מת לראות את הפרצופים של כולם שייראו אותי" הוא קם במרץ והתלבש.
סיימנו להתארגן ויצאנו לבית ספר ביחד.
הרגע הזה הזכיר לי את פעם, שהיינו הולכים יחד כל בוקר. כל-כך הרבה דברים השתנו.
נכנסנו לבית ספר וישר כל הפרצופים הופנו אלינו.
לא ראו את שנינו המון זמן.
"מלכי השכבה חזרו" ילד עבר לידנו ואמר את זה.
גיחכתי וראיתי ששי זורח מאושר.
הוא עד כדי כך מאושר להיכנס לבית ספר?
"היום אתה ונדב משלימים תומר" שי אמר לי בפנים רציניות.
"לא חושב" זרקתי לו והחבר'ה התקרבו אלינו.
"שי" "חזרת" "אחי טוב לראות אותך" "גם אותך תומר"
כולם אמרו וחיבקו אותנו.
"החבורה חזרה לשלוט" דניאל צעק וצחקנו.
"איפה נדב?" שאלתי כשהבחנתי שהוא לא נמצא.
"שם" תום אמר והצביע מאחורינו.
הוא נכנס דרך השער כשיידו מונחת על מותניה של ליאן והוא מצמיד אותה אליו.
קינאתי. למה הוא נוגע בה ככה?
עיניו ועיניי הצטלבו והוא הדביק לליאן נשיקה.
עיניי נעצמו לרגע ונשמתי עמוק. נזכרתי שאני לא יכול לעשות כאן סצנה.
"אחי תרגע" שי שם יד על כתפי ואמר לי.
הם התקרבו אלינו וראיתי שליאן קצת נרתעה ונדב מאוד מרוצה מזה. אני אהרוג אותו.

נקודת מבט ליאן:

נדב התעקש לאסוף אותי לבית ספר היום וכשנכנסנו דרך השער הוא שם את ידו על מותניי והובכתי כשפרצופים הופנו אלינו ועוד יותר הובכתי כשנדב נישק אותי. זה כזה מביך !
"ליאן הנה החברים שלי. בואי אני אכיר אותך לכולם" נדב העיר אותי ממחשבותיי.
"מה?! לא נועה מחכה לי בכיתה" אמרתי במהירות והתכוונתי ללכת אך הוא עצר אותי.
"זה בגלל תומר?" הוא שאל אותי.
"לא מה הקשר? פשוט זה מביך קצת.." אמרתי והרכנתי את ראשי. ליאן תפסיקי להביך את עצמך !! צעקתי על עצמי בלב.
"אל תדאגי בואי" הוא ניסה למשוך אותי קצת ולבסוף נאנחתי ובאתי איתו.
ככל שהתקרבנו אליהם ראיתי את שי עומד ליד תומר.
הוא התעורר? מתי?
"חבר'ה מה קורה? שי חזרת אלינו" נדב אמר והחליק כיפים וחיבוקים עם חבריו.
"תכירו זאת ליאן חברה שלי" הוא הציג אותי.
"היי" מלמלתי והבטתי בתומר.
מבטו היה מאוכזב? נוקשה? לא הצלחתי לפענח אך מה שבטוח מבטו ננעץ בי.
הרגשתי כאילו טיגריס עומד מעליי ומאיים עליי.
"וואו. לנדב יש חברה רצינית?" חבר אחד שלו אמר וכולם צחקו. כולם חוץ מתומר.
"ליאן תכירי את תום, דניאל, עומרי, שי, ואת תומר את מכירה" הוא הציג אותם בפניי והצביע על כל אחד.
לבסוף נפרדתי מהם והלכתי לכיתתי.
בשיעור האחרון יצאתי לשירותים והודתי שלא פגשתי את תומר כל היום.
אוף השירותים פה כל-כך רחוקים מהכיתה !
נכנסתי ומישהו הבהיל אותי.
"אמאאא" צרחתי

אם אהבתם תכתבו תגובות ותצביעוו⁦♥️⁩
אוהבת😍💖

אהבה מסובכת - Love Is ComplicatedWhere stories live. Discover now