אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 59 ♡

נקודת מבט תומר:

עמד שם לא אחר מאשר... שי.
"שי" צעקתי לעברו
הוא עמד המום בכניסת החדר והביט בי
"אהמ שי" שמעתי את ג׳ון
ג׳ון דחף את שי ככה ששי עמד עכשיו מולי ולידו ג׳ון.
"אתם מתכוונים לשחרר אותי?" שאלתי
"אמרתי לך לא ללכת תומר" שי אמר ולא הפסיק להביט בי.
לא הבטתי בו בחזרה.
"שי.." ניסיתי להגיד אבל הוא עצר אותי
"לא משנה תומר" הוא נאנח והתחיל לשחרר אותי
"איך אתם בכלל פה? שי איך אתה פה?" שאלתי.
נמאס לי לשאול שאלות כל הזמן.
"זה לא הזמן לשאלות אחר כך נסביר הכל" ג׳ון אמר ויצאנו מהחדר.
הם הביאו לי נשק והמשכתי בדרך שלנו לצאת מכאן ושכחתי לגמרי שהייתי פה כמה ימים. נחטפתי.
"אתה בסדר?" ג׳ון שאל אותי
הנהנתי והבטתי בשי. הוא מאוכזב ממני ואני חייב להודות שקצת קשה לי להבין למה.
"אל תדאג תדברו אחר כך" ג׳ון שם יד על הכתף שלי.
"ליאן. איפה ליאן?" נלחצתי שוב
"היא לא באמת נחטפה תומר.. עידן איתה באמריקה" ג׳ון אמר ושי הביט בי
"לא היא לא. לביא חטף אותה ואנס אותה" צעקתי עליהם.
למה כולם עיוורים?!
"מה??" שי צעק והיה המום
"זה אמיתי?" ג׳ון שאל
"לפי מה שלביא אמר. אני מאמין לו בקטע הזה" אמרתי ובאתי לזוז אבל ג׳ון עצר אותי
"תומר אם זאת שוב מלכודת?" הוא שאל ולא הייתה לי התלבטות בכלל
"לא אכפת לי. תצטרפו או לא אני הולך למצוא אותה" אמרתי וזזתי מהמקום.
התחלתי לרוץ באזור הבתים הנטושים שהיו שם.
נכנסתי לחלקם אבל לא היה שום זכר לליאן.
איפה היא נמצאת?!
אני לא יודע כמה זמן אני מסתובב בחוץ אבל כבר חשוך מאוד ואין עליי גם טלפון.
אני עייף כל כך ומותש אבל זה לא משנה.. אני צריך למצוא את ליאן.
עצרתי לכמה דקות והתיישבתי על ספסל.
הרגשתי שהנשימה שלי הופכת לכבדה וחזקה.
ניסיתי להרגיע את עצמי ולשאוף אוויר אבל זה לא עזר.
ביקשתי או יותר נכון חטפתי מאדם שעבר מולי את הטלפון במהירות והתקשרתי לשי.
"שי?" שאלתי
"תומר?? איפה אתה לעזאזל?" הוא צעק בטלפון
"ליד התחנה הישנה. בוא" אמרתי והגשתי לאדם מולי חזרה את הטלפון שלו.
הוא היה נראה מפוחד.. שכחתי שאני מחזיק אקדח כל הזמן הזה.
התיישבתי על המדרכה ולאט לאט החזרתי לעצמי את הנשימה.
הכל בסדר עכשיו תומר. תרגע. אמרתי לעצמי.
אבל הכל לא בסדר ! איפה ליאן??
"תומר" שמעתי צעקה מאחוריי אבל עוד לפני שהספקתי להסתובב שי כרע לידי והחזיק אותי מליפול.
"אתה דפוק?! מה אתה עושה לעצמך?!" הוא צעק
לא עניתי והתחלתי לבכות.
איפה ליאן?
"תומר" הוא אמר עכשיו בקול שקט.
"איפה ליאן? תמצא לי את ליאן" אמרתי ועיניי נעצמו.

נקודת מבט שי:

כמה שעות קודם לכן

נכנסתי למפקדה שתומר אמר לי להגיע אליה.
"אתה שי?"
"כן ואתה?" שאלתי
"ג׳ון. אני אעזור לך כאן" הוא אמר בחיוך
"תומר צריך להגיע?" שאלתי
"כן.. את האמת שהוא מאחר" הוא אמר
"טוב אז נחכה לו" התיישבתי והוא התחיל להסביר לי קצת על מה שאני אתחיל לעשות שזה אימונים.
"השעה כבר שבע" ג׳ון ציין
"הוא היה אמור להיות כאן בארבע.. ואז היינו אמורים ללכת לדבר בשש" אמרתי
"מוזר" ג׳ון אמר והתחלתי להבחין שקורה פה משהו.
נכון, תומר לא תמיד מודיע שהוא מבריז אבל הוא בקושי עושה את זה וגם אם כן.. לא לדברים חשובים כמו אלה.
"אתה חושב שקרה משהו?" שאלתי בניסיון לפענח את הפרצופים של ג׳ון.
"לא יודע. נצטרך לחכות ולקוות שלא" הוא אמר והראה לי את המקום.
"הצטרפת לכאן בגלל תומר?" ג׳ון שאל אותי
"לא.. בגלל דברים אחרים" עניתי לו וביקשתי בליבי שהוא לא ידרוש ממני פירוט.
"אה" הוא אמר ומישהו התקשר אליו.
"חסום" הוא מלמל לעצמו
שנינו כבר מבינים שמשהו קורה פה.
"הלו" הוא עונה בקול גברי
"לביא?!" הוא צועק ונראה המום ומזועזע.
"הלו הלו" הוא צעק לטלפון וכנראה מי שזה לא היה ניתק לו.
"מי זה לביא?" שאלתי
"פאק" הוא סינן והתחיל לרוץ בתוך המפקדה.
אין לי מושג לאיפה הוא הולך אבל אני הולך אחריו.
הוא מתפרץ לאיזשהו חדר ומתגלה לעיניי אדם מבוגר אך לא זקן שיושב בחליפה מהודרת על כיסא ודומה בצורה מפחידה לתומר.
"אתה אבא של תומר?" פלטתי
ג׳ון הפנה את מבטו אליי והצטערתי על הפליטה שלי.
"כן אני מניח שאתה שי" הוא אמר
מאיפה הוא מכיר אותי? תומר מדבר איתו עליי?
"רפאל. לביא בגד בנו.. הוא ראש המאפיה שחיפשנו והוא חטף את תומר" ג׳ון אמר.
"מה?! תומר נחטף?" צעקתי
הבטתי באבא של תומר והוא היה נראה המום ורגוע בו זמנית.
"תפעיל את תכנית ב' " אבא של תומר אמר וג׳ון יצא החוצה וכך גם אני.
"ג׳ון תסביר לי רגע. מה זה אומר?" כבר לא הבנתי כלום.
"זה אומר שיש לך כלום זמן ללמוד להשתמש בנשק ולדעת להדוף אויבים. מה שבדרך כלל אנשים לומדים במשך חודשים" הוא אמר והביט בי
"לא אכפת לי. זה בשביל תומר" אמרתי נחוש.
הוא המשיך להביט בי ובסוף הנהן.
התיישבנו והוא התחיל להסביר לי הכל.
מההתחלה עד הסוף.
הפה שלי נשאר פתוח להמון מאוד זמן מרוב תדהמה.
הם עבדו על תומר שליאן נחטפה וחטפו אותו?
אני חייב להגיד שהם חכמים אבל למה עושים את כל הדברים האלה?!
ג׳ון התחיל לאמן אותי והשעות האלה היו השעות הכי מעניינות, מעייפות ומתישות שהיו בחיים שלי.
"זהו זה. אנחנו מתכוננים ליציאה שי" ג׳ון אמר לי והנהנתי.
על החיים ועל המוות. מה שיקרה יקרה.
בזמן שאני התארגנתי והכנתי את עצמי נפשית ופיזית ג׳ון ועוד כמה אנשים עלו על המיקום של תומר.
הוחלט לאחר דיון קצר שרק ג׳ון ואני נצא.
נכנסנו לבניין הנטוש וניטרלנו את המאבטחים שעמדו שם.
אנחנו עמדנו עכשיו מול הדלת שבו החבר הכי טוב שלי. האח שלי כלוא.
פתחנו וג׳ון ישר ירה במישהו שעמד לפנינו שהנחתי שהוא כנראה הלביא שהוא סיפר לי עליו.
הבטתי בתומר שישב על הכיסא קשור עם סימנים אדומים בכל מקום.
כמה התעללו בו?
"שי" תומר אמר וכעסתי.
כעסתי עליו שהוא עשה את זה לעצמו.
אמרתי לו לא להצטרף לאבא שלו.
שיחררנו את תומר ויצאנו מהבניין.
"לא היא לא. לביא חטף אותה ואנס אותה" תומר צעק
ליאן נאנסה ?! מה?!
הייתי בהלם.
תומר רץ עם האקדח ביד וחיפש אותה.
איך הוא יכול לחשוב עליה ולרוץ ככה שניות אחרי ששיחררו אותו מחטיפה של כמה ימים?
איבדנו אותו די מהר.. זה היה צעד מטומטם שלו אם נתחשב בעובדה שאין לו אפילו טלפון.
חזרנו למפקדה מותשים ועייפים והתחלנו לעבוד על המיקום של ליאן.. ידענו שתומר עוד מעט יחזור.
באמצע קיבלתי שיחת טלפון לא מזוהה וזה היה תומר.
רצתי הכי מהר שיכולתי אליו.
"אתה דפוק?! מה אתה עושה לעצמך?!" צרחתי עליו.
כעסתי עליו שזה מה שהוא עושה לעצמו.
"תביא לי את ליאן" הוא אמר ובכה.
אני יכול לראות כמה הוא אוהב אותה.
"קום תומר. אנחנו נמצא אותה אני מבטיח לך" לא הייתי בטוח בכלל במה שאמרתי אבל עדיין הבטחתי לו.
עזרתי לו לקום מהמדרכה ובדיוק קיבלתי שיחת טלפון מג׳ון.
"יש חדש?" שאלתי
"היא נמצאת בדירה של לביא. נפגש שם"

פרק נוסף יעלה מאוחר יותר..

הסיכום של הפרקים הקודמים יופיע פעם ביום ולא בכל פרק..

מקווה שנהנתם💖