אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 16 ♡

הפעם אני ממש ממליצה למי שרוצה לשמוע את השיר תוך כדי הקריאה⁦♥️⁩

נקודת מבט תומר:

נכנסתי לבית של שי בשקט.
והדבר הראשון שראיתי מול עיניי היה את שי שוכב על הרצפה מכוסה דם.
נבהלתי כל כך. רצתי אליו במהירות.
"שי.. שיי" כמעט צרחתי וניסיתי להעיר אותו.
הוא לא הגיב לי.
"שי תתעורר זה אני תומר.. תתעורר!" צרחתי בכל כוחותיי.
כנראה שצרחתי בקול גבוה כי אחד השכנים נכנס לבית של שי וראה אותי כורע לידו.
הוא ישר הזמין אמבולנס והתחיל לנסות לעצור את דמו של שי. כל גופו היה מכוסה בדם, אני לא הבנתי איך אותו שכן הבין איפה הפצע.
האמבולנס הגיע כמה דקות לאחר מכן.
הפרמדיקים שמו את שי על המיטה ורצו לכיוון האמבולנס. אני כמובן עליתי איתם ודאגתי.
"סליחה.. הוא יהיה בסדר?" שאלתי את האדם שטיפל בו.
"אנחנו לא יודעים אך ננסה לעשות ככל יכולתנו" הוא ענה לי ושמעתי את הלחץ הקל בקולו.
הגענו לבית החולים ושי פשוט נעלם מעייני. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הייתי מאוד לחוץ.
ניסיתי לחשוב מה או מי עשה את זה. אבל כרגע לא עלו רעיונות במוחי.
ישבתי וחיכיתי ואין כל סימן לשי או לדוקטור שיגיד לי מה מצבו. שיחת טלפון קטעה את מחשבותיי הלחוצות.
"תומר איפה אתה ?? למה לא חזרת?! שמעתי את קולה של נואל.
"שכחתי לגמרי נואל.. מצטער אני בבית חולים עם שי. לכי לישון כבר מאוחר, אל תדאגי לי" אמרתי לה בשקט וניתקתי.
אחות במדים לבנים הגיעה אליי.
"סליחה אתה מחכה לטיפול?" שאלה אותי בחיוך.
"לא אני מחכה שיעדכנו אותי לגבי חבר שלי שהגיע כולו מלא בדם" אמרתי לה ורעדתי מפחד. מה קורה עם שי?
"אתה רוצה לקבל טיפול לרגיעה?" שאלה אותי שחיוך גדול עדיין מרוח על פניה.
"מה?!" הבטתי בה בפרצוף לא מבין.
"המון אנשים שמגיעים לכאן ומחכים לאנשים מתעלפים או לא מרגישים טוב. אתה רועד בצורה קצת קיצונית. תתן לי לתת לך טיפול קצר שירגיע אותך" היא הסבירה לי.
"מה ??? אני ממש לא צריך להירגע אני רק צריך שמישהו כבר יגיד לי איפה חבר שלי ואם הוא חי !!" התחלתי להתעצבן.
"אני מבינה אותך ולכן בבקשה תתן לי להזריק לך משהו שתירגע"
"את רוצה להזריק לי סמים??" כנראה שמרוב לחץ אני גם לא מבין מה אומרים לי ומה אני מדבר.
"ממש לא.. בבקשה תתן לי לעזור לך" היא הביטה בי ברחמים. אני ממש לא צריך רחמים של אף אחד.
איפה חבר שלי?! איפה שי?!
"אני מצטער אני לא צריך כלום חוץ מאת חבר שלי" הרגעתי את עצמי והיא הנהנה והלכה.
אחרי שלוש שעות שאני יושב ולא זז ממקומי.
דוקטור מגיע מהפינה ומתקרב אליי.
"אתה זה שהגעת עם שי סלבטור?"
"כן" קמתי במהירות מכסאי והבטתי בו.
"איך אתה קרוב אליו? אתה בן משפחה?" שאל אותי.
"אני החבר הכי טוב שלו וההורים שלו כרגע בחופשה בחו"ל ..הוא בסדר?" כמעט השתגעתי שם.
"אז ככה.. היו לו המון פציעות וחבלות שאותן חיטאנו וניקינו למרות שעדיין יש סיכוי שישארו צלקות.
יש חשד לזעזוע מוחי. אנחנו עדיין לא יודעים.
בנוסף.. כנראה שמישהו ירה בו"
הרגשתי כאילו מישהו ירה בי עכשיו.
מי ירה בשי? הוא הילד הכי טוב שהכרתי ולא מסתבך בכלום. הרגשתי שהראייה שלי מתחילה להשתבש.
הגרון שלי היה יבש והראש שלי התפוצץ.
מה קורה לי בזמן האחרון? למה הכל מסתבך ולא עובד כמו שצריך?
לפתע הרגשתי ששמיכה שחורה כיסתה את עיניי ונפלתי.