אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 115 ♡

נקודת מבט תומר:

"מצאתי את מי שגרם למוות של בר לוי" הקול שבקע מהטלפון שלי אמר ומבטה של ליאן הפך להמום.
"מ...מה?" היא גמגמה והטלפון נשמט מידייה ונפל לרצפה
"פאק" מלמלתי והרמתי את הטלפון שלי
"חכה רגע" אמרתי לו והבטתי בליאן
"אני מבטיח לספר לך אחר כך" הבטחתי לה והסתלקתי משם.
כל הלובי הסתכל עלינו וכרגע זה לא היה טוב.
עליתי למשרד שלי ודיברתי עם ג׳ון בטלפון.
"לא יכולת לחכות שאני אענה לך ולראות שזה באמת אני לפני שחשפת את המידע?" התעצבנתי עליו
"מצטער תומר אבל זה דחוף" הוא אמר
"מי זה?" שאלתי
"בוא למיקום שאני אשלח לך ותראה כבר תפסנו אותו והוא פה" הוא אמר
"אני בדרך" אמרתי ולחצתי שוב על כפתור הלובי במעלית
יצאתי מהמעלית וליאן עמדה שם באותו מקום ולא זזה.
אנשים עברו לידה ולא שמו עליה פס.
התקרבתי אליה וסובבתי אותה אליי.
היא הייתה נטולת הבעה ומעיניה ירדו דמעות.
"בואי אליי" אמרתי לה והידקתי אותה אליי
כאב לי לראות את הדמעות שלה כל פעם מחדש.
"די, תפסיקי לבכות" ביקשתי ממנה והיא הצטנפה בחזה שלי.
התעלמתי מהמבטים של כל העובדים שלי שהיו בלובי והביטו בנו.
ליטפתי את שערה בשביל להרגיע אותה והרחקתי את ראשה ממני בשביל להביט בה.
"ליאן תסתכלי עליי" ביקשתי ממנה והיא הרימה אליי את עיניה הירוקות מלאות הדמעות.
"אני הבטחתי לך שאמצא אותו ומצאתי. אני אלך לראות מי זה המניאק הזה ואני אחזור לקחת אותך שתראי אותו, שתביטי לו בעיניים ושהוא יבקש ממך סליחה על זה שהוא לקח ממך את בר" אמרתי לה והיא עדיין נשארה נטולת הבעה.
"אתה מבטיח?" היא שאלה
"כן" המראה החמוד שלה גרם לי לחייך
נישקתי אותה והטעם שלה החזיר לי את הכוחות.
"תבטיחי לי שתשארי פה ולא תלכי לשום מקום עם שום לוקאס" אמרתי לה
"אני מבטיחה" היא צחקה ונישקה אותי שוב
חיבקתי אותה והצמדתי אותה אליי.
האישה הזאת גרמה לי להשתנות מקצה לקצה.
אני לא חושב שמישהו פה בלובי ראה אותי אי פעם מחבק ככה מישהו ומתייחס אליו ככה.
אני תמיד משדר לעובדים שלי קור ואדישות.
"תזהר" היא ביקשה והנהנתי
נישקתי אותה פעם אחרונה ויצאתי מהלובי.
נכנסתי למכונית שחיכתה לי שם וביקשתי מהנהג לנסוע היה מהר שהוא יכול.
חיכיתי בציפייה לראות מי מחכה לי שם במחסן הנטוש.

נקודת מבט שי:

נכנסתי למשרד שלי וניסיתי לעבוד אבל המחשבות על אייל לא עוזבות אותי לרגע.
עברתי קצת על רשימות של אנשים שאני צריך לעשות להם "ביקור בית" כמו שקוראים לזה בעולם הפשע והחלטתי שאני אעשה את זה מחר.
דפיקה על דלת חדרי הפריעה לי והפנתה את כל תשומת הלב שלי.
הבטתי בדלת וחיכיתי שמישהו ייכנס.
הדלת נפתחה וליאן נכנסה.
"ליאן?" שאלתי מופתע
"הי שי" היא אמרה והתקרבה אליי
"קרה משהו?" שאלתי וניסיתי לפענח את הסיבה שלה לבוא אליי
"אתה חייב לנסוע שי" היא אמרה והניחה את הקלסר שהחזיקה ביד על השולחן שלי
"הוא טס שי. אתה היחיד שתצליח לעצור אותו בבקשה תסע" היא התחננה אליי
"מי טס? ליאן אני לא מבין" ניסיתי להבין על מי היא מדברת
"אייל !" היא אמרה
"מה??" צעקתי וקמתי בבת אחת מהכיסא עליו ישבתי
"הוא כבר בשדה תעופה והוא ממריא היום בלילה לשבוע ליוון. הוא חייב להישאר פה. תומר מצא אותו" היא אמרה והביטה בי
"מצא את מי?" שאלתי בעניין
"בבקשה שי" היא התחננה בלי להסביר את מה שאמרה
לקחתי את המפתחות והטלפון שלי ורצתי למכונית שלי.
התנעתי אותה ונסעתי במהירות לשדה התעופה.
בדרך התקשרתי לתומר.
"שי אני לא יכול לדבר עכשיו" הוא אמר לי בטלפון
"את מי מצאת תומר?" שאלתי בניסיון להבין על מה ליאן דיברה.
"מאיפה אתה יודע על זה?" הוא שאל
"ליאן באה אליי. את מי מצאת?" שאלתי שוב
"את זה שגרם למוות של בר" הוא אמר ופערתי את פי בהלם
"הצלחת למצוא אותו?" שאלתי המום
"אני לא מצליח להשיג את אייל. לך תמצא אותו ותביא אותו למחסן הנטוש" תומר אמר לי וניתק.
האצתי את המהירות והגעתי לשדה התעופה.
יצאתי מהמכונית מהר ורצתי פנימה.
"סליחה אתה לא יכול לעבור בלי דרכון" שומר עצר אותי ופחדתי שאני אפספס את אייל
"תן לי לעבור" אמרתי לו בקשיחות
"מצטער" הוא אמר ואני הראתי לו את התג עבודה שאני עובד במאפיה והרמתי מעט את החולצה שלי להראות לו את האקדח.
הוא הביט בי מעט וזז קצת.
גיחכתי שהוא בכלל נתן לי לעבור ורצתי פנימה.
איפה אני אמצא עכשיו את אייל בשדה התעופה הענק הזה?
התקשרתי אליו פעמיים והוא סינן אותי.
בפעם השלישית הוא ענה אחרי שני צלצולים.
"אייל" קראתי בשמו והרגשתי צביטה בלב
"איפה אתה?" שאלתי אותו והוא שתק
"אמרתי לך שאני צריך הפסקה" הוא אמר ורציתי לשבור משהו.
עצמתי את עיניי וניסיתי להרגיע את עצמי.
"אייל אני יודע שאתה פה בשדה התעופה. איפה אתה?!" צעקתי וכמה פרצופים הסתובבו אליי
"מה אתה עושה פה?" שמעתי את קולו והסתובבתי אליו.
"אייל" קראתי בשמו שוב וסקרתי אותו.
הוא עמד מולי, חתיך כרגיל עם המזוודה בידיו.
"מצאו אותו אייל" אמרתי
"מה?" הוא שאל לא מבין
"מצאו את מי שגרם לבר למות. בוא איתי" ביקשתי ממנו והוא השתהה לרגע.
"תעשו איתו מה שאתם רוצים. אני טס" הוא אמר והתחיל ללכת חזרה
"בבקשה אייל" התחננתי והוא עצר במקומו אבל לא הסתובב אליי
"הנשיקה הזאת הייתה סתם. אני לא מסוגל יותר בבקשה תסלח לי כבר" אמרתי לו והרגשתי חסר יכולת.
הוא הסתובב אליי עם פרצוף אדיש והביט בי.
"נזכרת מאוחר מדי" הוא אמר והמשיך ללכת.
לא התכוונתי לוותר.
רצתי אחריו ותפסתי בידו.
"אל תעשה את זה בשבילי. ליאן מחכה שם ורוצה שתבוא גם" אמרתי כי ידעתי שזה ישכנע אותו.
הוא הביט בי שוב והעיניים שלו המיסו אותי.
הוא לא ענה לי וחייג למישהו בטלפון.
"תבטל לי את הטיסה" הוא אמר וחייכתי
"תודה" אמרתי לו. לא יודע למה.. הרגשתי.
הלכנו למכונית בשקט. אף אחד לא דיבר.
הוא התיישב לידי ובהה החוצה.
"אייל אתה יכול כבר לסלוח לי?" שאלתי אותו כשהתחלתי לנסוע
"אני רוצה שי. אלוהים יודע כמה שאני רוצה כבר לנשק אותך ולחבק אותך אבל אני פשוט לא יכול" הוא פצה את פיו ואמר.
המילים האלה שהוא אמר גרמו לחור בלב שלי.
הוא לא יכול להיות איתי.. הבנתי.
שתקנו למשך שאר הנסיעה והרגשתי בחילה.
עצרתי את המכונית ליד המחסן הנטוש והבטתי בו כמו אייל.
ראיתי שהוא בלע את רוקו בכבדות.
למרות שאני לא בטוח אם זה הצעד הנכון הנחתי את ידי על הברך שלו וזה גרם לו לסובב אליי מיד את מבטו ולהביט בי.
"אני איתך" אמרתי לו והוא לבסוף הנהן לאט ויצא מהמכונית.
יצאתי אחריו ונכנסנו פנימה.
נכנסנו לראות מי האדם ששינה לכולנו את החיים מאז המוות של בר.

נקודת מבט ליאן:

אחרי שתומר יצא ואחריו גם שי חזרתי למשרד לנסות להעביר לעצמי את הזמן אבל המחשבות בראש שלי הטריפו אותי.
קיבלתי שיחה מתומר וקפצתי על הטלפון.
"תומר איפה אתה?" תקפתי אותו בשאלה
"אתה בסדר?" שאלתי וחיכיתי שהוא ידבר
"נו תדבר כבר" צעקתי עליו
"ליאן רדי למטה אני מחכה לך במכונית" הוא אמר וניתק.
למה הוא לא ענה לי על שום שאלה?
התחלתי להילחץ.
לקחתי את התיק שלי ורצתי למטה.
לא היה לי כוח לחכות למעלית אז ירדתי את כל המדרגות ונכנסתי למכונית של תומר מתנשמת.
"אתה בסדר?" שאלתי ובחנתי את פניו
"למה לא ענית?" צעקתי עליו
"מה יש לך?" הוא שאל והביט בי באדישות
מה יש לו?
"מי זה תומר?" שאלתי בלחץ
"אני רוצה שתראי בעצמך" הוא אמר ובלע את רוקו
המשכתי לשאול אותו שאלות אבל הוא התעלם מכולן והאיץ את המכונית.
ראיתי את הוורידים שלו בולטים.
הוא כועס?
מי זה כבר יכול להיות?
הגענו תוך דקות ספורות ותומר עצר את המכונית.
הוא יצא ויצאתי אחריו תוך כדי שאני סוקרת בעיניי את האיזור הנטוש.
היה ריח רע במקום והכל היה זרוק.
"את מוכנה?" תומר הביט בי ושאל
"לא" הנדתי בראשי ואמרתי
אני ממש לא מוכנה !
אני הכל חוץ ממוכנה.
"ליאן אני רוצה שתדעי שברגע שתראי את מי שעשה את זה את בטח תזדעזעי אבל אל תעשי משהו שאחר כך תתחרטי עליו" הוא אמר
"למה אתה מתכוון?" שאלתי לא מבינה
"תראי לבד" הוא אמר והחזיק לי את היד
"מוכנה?" הוא שאל בפעם האחרונה והביט עמוק לתוך עיני.
לא. פחדתי. חששתי ממי שעלול להיות שם.
"איפה אייל?" שאלתי ובלעתי את רוקי
"הוא כבר בפנים. מחכה לך" הוא אמר והידק את אחיזתו על ידי.
"בואי" הוא אמר והוביל את הדרך כשהוא לא עוזב את ידי
עברנו דרך מסדרונות והריח הרע רק התגבר.
"אני פותח את הדלת ליאן ואת תראי אותו" הוא הזהיר אותי מראש
"אל תעזוב אותי" ביקשתי והבטתי בו
"אני מבטיח" הוא אמר והניח את ידו על ידית הדלת.
עצמתי את עיניי ונשמתי עמוק.
רעש חריקת הדלת נשמע והדלת נפתחה.
נכנסתי אחרי תומר לחדש ונדהמתי.
הדמעות ירדו מעיניי וידי עזבה את של תומר ועלתה לפי.
"אני לא מאמינה .." מלמלתי
מי שישב שם וגרם לצער הכי גדול בחיים שלי.
גרם למוות של אחותי.
גרם לי לשנוא אותו הכי בעולם.
היה..

ראיין.

מופתעות?

הפרק הבא יהיה הפרק האחרון ואחריו אפילוג..

מקווה שנהנתן😘