אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 76 ♡

נקודת מבט שי:

סיימתי את השיחה עם תומר ונכנסתי לחנות לקנות את הקפה הקבוע שלי.
שיצאתי ראיתי את אייל מתיישב על ספסל ומחזיק את הראש שלו.
מה קרה לו?
רצתי אליו וניסיתי לקרוא לו.
"אייל. אייל" ניסיתי להעיר אותו
"שיט" מלמלתי לעצמי
משכתי אותו לאוטו שלי ונסעתי במהירות לבית חולים.
יצאתי מהמכונית וניסיתי להוציא את אייל המחוסר הכרה.
"סליחה אתה יכול לעזור לי?" שאלתי את אחד האנשים שעבר לידי
הוא הכניס את הטלפון שלו לכיס והתפנה לעזור לי.
הרמנו את אייל ונכנסנו למיון.
"סליחה הוא חסר הכרה. אפשר עזרה?" שאלתי בלחץ את האחות.
"כן תניח אותו פה" היא אמרה והצביעה על אחת המיטות.
היא קראה לרופא והוא הגיע מיד.
הם סגרו את הווילון סביב אייל ואני נשארתי עומד כשהווילון הוא זה שמפריד בינם לביני.
"תודה" מלמלתי לבחור שעזר לי
"בכיף" הוא אמר ונתן לי חבטה בכתף.
התיישבתי על אחד הכיסאות וחיכיתי שהרופא ייפתח את הווילון.
הטלפון שלי צלצל כמה פעמים אבל לא עניתי.
לפתע הווילון נפתח והרופא ושתי האחיות שהיו איתו נגלו לפניי.
"נו דוקטור, הוא בסדר?" שאלתי אותו בלחץ
"כרגע המצב שלו יציב" הרופא אמר והתחיל לרשום דברים על הדף בקלסר שהחזיק.
"מה קרה לו?" שאלתי
"הוא התייבש וסבל ממיגרנה" הוא ענה
"מתי הוא אכל ושתה פעם אחרונה?" הרופא שאל
"אני לא יודע" אמרתי והעברתי את ידי בשערי.
"הוא נמצא במצבי לחץ בזמן האחרון?" הוא שאל
"אני גם לא יודע.." מלמלתי
"טוב נצטרך לדבר איתו שהוא יתאושש. בינתיים אתה יכול לשבת לידו" הרופא אמר
"תודה דוקטור" הודתי לו והוא הלך.
התיישבתי ליד אייל ובהיתי בו.
למה אני אוהב אותו?
למה הוא לא אוהב אותי בחזרה?
למה הכל חייב להיות קשה כל כך?
שאלתי את עצמי שאלות וחיכיתי שאייל יתעורר אבל הוא לא התעורר והעייפות השתלטה עליי.
הרגשתי את עיניי נעצמות והנחתי את ראשי על מיטתו של אייל ונרדמתי.

נקודת מבט ליאן:

יצאתי מחדרו של תומר במלון עסוקה במחשבות.
אני עוד לא קלטתי שזה תומר. תומר מפעם.
אומנם תומר אחר לחלוטין אבל תומר שאני מכירה.
נכנסתי לרכב שלי ונסעתי לבית שלי.
הכנסתי את המפתח, סובבתי אותו ונכנסתי לדירה.
"הפתעה" קול מוכר אמר
"אמאלהה" צעקתי
"לא חשבתי שתיבהלי" ראיין עמד מולי עם זר פרחים וחייך אליי.
"חיים שלי" אמרתי בחיוך והתקרבתי אליו
הוא כרך את זרועותיו סביבי ונשק לשפתיי.
"לכבוד מה זה?" שאלתי
"לכבוד החברה הכי מושלמת בעולם" הוא אמר ונתן לי נשיקה נוספת
"תודה" אמרתי לו בזמן שלקחתי ממנו את זר הפרחים והלכתי למטבח בשביל לשים אותם באגרטל.
"איפה היית בשעה הזאת?" הוא שאל והגיע למטבח גם.
"היו לי סידורים" שיקרתי
"טוב. מה את רוצה שנאכל?" הוא נעמד מאחוריי וכרך את זרועותיו סביב מותניי.
"אממ פיצה?" שאלתי
"כמו תמיד" הוא אמר בחיוך והתקשר לפיצריה הקבועה שממנה אנחנו מזמינים.
"שלום, אני רוצה בבקשה להזמין משפחתית עם זיתים" הוא אמר בטלפון
"כן. תודה רבה" הוא אמר וסיים את השיחה
"הוזמן" הוא אמר לי בחיוך
"אתה יודע שאתה מושלם?" שאלתי אותו שסיימתי לארגן את זר הפרחים באגרטל.
"כן" הוא חייך חיוך ענק וגרם לי לצחוק.
"בואי לכאן" הוא אמר לי והוביל אותנו לספה.
הוא התיישב ומשך בידי כך שהוא ישב ואני ישבתי לידו ונשענתי על החזה שלו.
הוא נישק אותי שוב והעמיק את הנשיקה.
תומר...
"ראיין" הפסקתי אותו והוא הסתכל עליי במבט לא מבין.
למה אני חושבת על תומר בזמן שאני מתנשקת עם ראיין?!
"אני צריכה לספר לך משהו" אמרתי ובלעתי את רוקי
"מה קרה?" הוא שאל והחזיק בידי
"אתה זוכר את תומר שסיפרתי לך עליו..?" שאלתי בתקווה שהוא יזכור.
"כן" הוא ענה
"אז נפגשתי איתו היום" אמרתי ופחדתי מהתגובה שלו
"מה? איך?" הוא שאל
"הוא הגיע אליי היום לפה ואחרי סצנה קטנה שעשיתי לו החלטנו לדבר.. דיברנו על מה שקרה בחמשת השנים האחרונות" אמרתי ופחדתי שהוא יכעס ויילך.
"את בסדר? איך את עם זה?" הוא שאל אותי
"לא יודעת.. זה מוזר" אמרתי והופתעתי מהתגובה שלו.
"יהיה בסדר" הוא אמר וחיבק אותי
"תודה" מלמלתי ודמעה ירדה לי מהעיניים.
"על מה?" הוא שאל
"שאתה מבין אותי ותומך בי.. ולא קם והולך" אמרתי והבטתי בו
"זה מה שאני אמור לעשות" הוא אמר וניגב את הדמעות שלי
"תודה" מלמלתי שוב והוא חיבק אותי
ישבנו ככה מחובקים עד שפעמון הדלת צלצל ובישר את בואה של ארוחת הערב שלנו.

נקודת מבט שי:

יד עברה בשיערי.
מישהו נוגע בי.
התעוררתי ופקחתי את עיניי.
אייל ישב לידי והעביר את ידו בשעריי.
"בוקר טוב חולה" הוא התלוצץ
"נרדמתי" מלמלתי
"מתי קמת? איך אתה מרגיש?" שאלתי אותו והתמתחתי.
"לפני כמה דקות.. ובסדר" הוא ענה ונאנח.
"איך מצאת אותי?" הוא שאל
"את האמת שבמקרה.. קניתי את הקפה הקבוע שלי ממול וראיתי אותך מעולף על הספסל" עניתי
"מה אמרו הרופאים?" הוא שאל
"שהתייבשת ושסבלת ממיגרנה" אמרתי
"למה אתה לא אוכל ושותה אייל? אתה לא אמור להזניח את עצמך" דיברתי אליו כמו אל ילד קטן
"זה לא קרה בכוונה" הוא מלמל
"איך אתה?" שאלתי
"מרגיש רע. אני לא מפסיק להיזכר בה" הוא אמר והבנתי שזו ליאן.
שיט. רק עכשיו ההבנה הכתה בי.
ליאן חיה. אני יכול לספר לו שהיא חיה?
הוא ישמח כל כך.. לספר לו? לא לספר לו?
"אני זוכר ששהיינו קטנים בר שברה את הרגל וביום ששמו לה את הגבס ההורים שלנו לקחו אותנו לראות אותה וליאן התיישבה על אחד הכיסאות ובכתה שהיא לא רוצה שבר תמות" הוא אמר וחייך חיוך קטן
"אייל" אמרתי
אני חייב לספר לו. איך אני יכול לשבת פה ולהקשיב לזה שאני יודע שהיא חיה?
"אני זוכר שאמרתי לה שבר תהיה בסדר ושאין לה מה לבכות ואז הלכנו לקנות גלידה עם אבא" הוא חייך ודמעה ירדה מעיניו.
אני לא יכול לעשות לו את זה.
אני לא יכול.
"אייל.. אני צריך לספר לך משהו בקשר לליאן" אמרתי

אשמח אם תכתבו את דעתכם⁦♥️⁩
מקווה שנהנתם✨