אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 12 ♡

נקודת מבט ליאן:

עליתי למעלה במהירות והחלפתי בגדים. לבשתי ג'ינס שחור עם חולצה שחורה וג׳קט כחול.
איך שכחתי את יום האזכרה הראשון של סבתא שלי?
סבתא שלי נפטרה שנה שעברה. או יותר נכון לומר נרצחה. קבענו איתה בבית קפה לאכול ביחד ארוחת צהריים והיא לא הגיעה ולא ענתה לנו לטלפון, אז נסענו אליה הביתה ושנכנסנו ראינו אותה על הרצפה מכוסה דם ללא רוח חיים. השוטרים לא הצליחו לגלות מי רצח אותה והתיק נסגר. הייתי מחוברת אליה מאוד. אהבתי אותה כל כך.
נסענו כל המשפחה בדממה מוחלטת לבית הקברות ושם פגשנו את שאר המשפחה המורחבת.
אמרו את מה שצריך להגיד ומילות פרידה שוב, ואני בכיתי ללא הפסקה. לא היה מגיע לה להירצח. היא הייתה אדם טוב ואוהב.
האזכרה נגמרה וחזרנו הביתה, ישר נכנסתי לחדר בשקט והסתגרתי שם, הדמעות שלי המשיכו להרטיב את פניי.

דפיקה נשמעה על הדלת.

"ליאן... אני יכול להיכנס?" שמעתי את אייל אומר והוא נכנס לחדרי.
"אני יודע שקשה לך. לכולנו. אבל חייבים להמשיך הלאה" הוא התקרב אליי וחיבק אותי.
"זה כל כך קשה. אהבתי אותה מאוד" המשכתי לבכות וקולי היה צרוד.
"אני יודע.. בבקשה תפסיקי לבכות"
"אני אשתדל" חייכתי חיוך והוא יצא מחדרי.
השיחה עם אייל ניחמה אותי קצת אבל לא לגמרי. נרדמתי על מיטתי בלי לאכול ולהתקלח.

~בוקר חדש~

אור שמש גרם לי לפתוח את עיניי. אבא שלי פתח את החלון בחדר שלי וליטף את שערי.
"אני יודע שקשה לך ליאני אבל אני בטוח שסבתא הייתה רוצה שתמשיכי בחיים"
התכוונתי לענות לו אך נתקפתי בשיעול חזק כל כך שפניי הפכו לאדומות ולא הצלחתי להכניס אוויר.
אבא שלי עזר לי והצלחתי לנשום.
קמתי, התארגנתי ויצאתי לבית ספר בחוסר חשק.

נקודת מבט תומר:

"בוקר טוב אחח" נואל נכנסה לחדר וקפצה עליי.
פתחתי את עיניי ופיהקתי.
"מה השעה?" שאלתי תוך כדי פיהוק שני.
"שבע וחצי קום כבר" התלוננה ויצאה מהחדר.
נואל חזרה ללימודים ואמא שלי עוד נחה אבל תחזור לעבודה בקרוב.
בעוד שבוע וחצי אצטרך להחזיר לאבא שלי תשובה ולא משהו יקרה והוא לא יהיה טוב.
התארגנתי, הקפצתי את נואל לבית ספר שלה ונסעתי לבית ספר.
ישבתי עם החבר'ה בחצר, מזמן לא ישבתי איתם.
"הופהה, מי הגיע? המלך בכבודו ובעצמו" אמר דניאל.
"כולה לא הייתי יומיים התגעגעתם אליי קופים?" צחקתי והתיישבתי לידם.
"חברים היום אנחנו יוצאים ! אנחנו כבר שנה לא יצאנו" הכריז עומרי.
"כן אני מסכים, לאיפה נצא?" אמר נדב.
"בואו סרט, זורם לכם?" הציע תום.
"אני זורם" אמר שי.
כולם הסכימו וקבענו.
התקדמנו לעבר כיתתנו וליאן וחברות שלה התקדמו בכיוון ההפוך אלינו. מבטנו הצטלבו.
אני כל כך רוצה אותה. שתהיה איתי.
"היי בנות, רוצות להצטרף אלינו היום לסרט?" שמעתי את נדב עוצר אותן ושואל.
"מגניבב זורם" ענתה נועה וראיתי את ליאן מביטה ברצפה.
"מעולה אז בשבע" הוסיף ונפרדנו.
"תאמינו לי. אי אפשר להתקרב לבחורה הזאת" אמר נדב.
"אתה עוד מנסה ?" עומרי שאל מופתע.
"מדובר על ליאן?" דניאל שאל.
"כן.. זה בלתי אפשרי" אמר נדב ואני לא אמרתי כלום. רק השפלתי את מבטי.
"אתה בסדר?" שי שאל אותי שהיינו לבד. כנראה שהוא שם לב לזה.
"כן בטח" אמרתי לו ונכנסנו לכיתה.
בשבע הגענו לאולם הקולנוע וחיכינו כמה דקות לבנות שהן הגיעו ליאן ישר משכה את תשומת ליבי.
היא לבשה שמלה פרחונית שמחמיאה לה ונותנת לה מראה מדהים ונעלה נעלי עקב גבוהות לבנות.
היא העבירה יד בשיערה וגרמה לפרפרים בבטן שלי.
בחיים שלי לא רציתי מישהי כמו שאני רוצה אותה.
בחרנו סרט מצחיק כפשרה ביננו ונכנסנו.
"חברים אני הולך לשירותים, מי מצטרף?" שאלתי בהפסקה וצחקתי.
"אני אבוא" ליאן אמרה וקמה ממקומה
צעדנו בדממה לעבר השירותים ונכנסתי לשירותי הגברים והיא לנשים.
שסיימתי יצאתי לחכות לה וראיתי שהיא מחכה לי.
התחלתי לצעוד בחזרה אבל היא עצרה אותי.
"תומר..." היא רצתה לומר משהו..
לא אמרתי כלום והבטתי בה. חיכיתי שהיא תמשיך.

נקודת מבט ליאן:

שהגענו לקולנוע הרגשתי את מבטו של תומר חוקר אותי. החלטנו על סרט קומדיה ובהפסקה הלכתי עם תומר לשירותים. לא באמת היה לי שירותים רק רציתי איתו כמה דקות לבד.
הוא היה נראה חתיך בטירוף. הוא לבש ג'ינס כחול וחולצה כחולה כהה שהבליטה לו את השרירים, ויש לו.
חיכיתי לו שייצא והוא התכוון לחזור אך עצרתי אותו.
"תומר.." התחלתי לומר.
הוא הביט בי כסימן להמשיך.
רציתי לומר לו שאני אוהבת אותו או שרק ישתף אותי במה שקורה, אבל לא יצא לי כלום.
"לא משנה" מלמלתי ועקפתי אותו והתחלתי לצעוד במהירות.
אבל הפעם הוא זה שעצר אותי ואמר "ליאן.. מה רצית?"
"אמרתי לך עזוב. לא משנה" הדמעות איימו לצאת החוצה.
"ליאן תקשיבי.. אני יודע שפגעתי בך ואני מצטער" הוא מצטער? מה?!
"בלבלתי אותך וגרמתי לך לחשוב ולקוות למשהו שלא יקרה אז אני מצטער" המשיך וסיים.
"מי אמר שהוא לא יקרה?! למה אתה לא יכול? תגיד לי כבר !!" הדמעות יצאו וירדו במורד הלחי שלי.
"אני פשוט לא יכול. זאת באמת הסיבה" אמר בשקט וניגב את הדמעות שלי.
למה הוא לא מפסיק להכאיב לי?
הורדתי את ידו, ניגבתי את דמעותיי וחזרתי במהירות לאולם.

נקודת מבט תומר:

"בלבלתי אותך וגרמתי לך לחשוב ולקוות למשהו שלא יקרה אז אני מצטער" אמרתי לה.
"מי אמר שהוא לא יקרה?! למה אתה לא יכול? תגיד לי כבר !!" היא צעקה עליי ודמעות ירדו מעינייה.
ניגבתי לה אותן והצטערתי על זה שאני פוגע בה. אני רק מקווה שהיא תסמוך עליי ותבין אותי איכשהו.
אני לא יכול לקחת את האפשרות שהיא תפגע.
היא הורידה את ידי ונכנסה בחזרה לאולם ואני ישר אחריה.
בסוף הסרט נפרדנו כולנו וחזרנו לבתים.

~יום למחרת~

הימים הולכים ומתקרבים. נשאר עוד קצת פחות משבוע עד שאני צריך להחזיר תשובה לאבא שלי ועוד לא החלטתי מה אני אעשה.
כרגע החיים שלי הבלגן ונואל ואמא שלי בעדיפות ראשונה.
החלטתי להבריז משיעור היסטוריה וישבתי קצת בחוץ נהנה מהשמש שמחממת אותי ונותנת לי אור.
חשבתי קצת מה אני אעשה אם ליאן. גם אם אני אמצא פיתרון לעניין עם אבא שלי אני עדיין לא אוכל להיות איתה בגלל נדב. האם אני צריך להגיד לו משהו?

נקודת מבט ליאן:

המורה לתנ"ך אמרה לי לצאת מהשיעור.
בזמן האחרון נזפו בי הרבה על ההפרעות שלי בשיעור. החלטתי לעשות סיבוב בבית ספר ונזכרתי שוב באדם שלקח את אחים שלי באותו היום. העובדה שאני לא יודעת מי זה מטרידה אותי כל הזמן. אחרי המחשבה הזאת הגיעה גם השיחה שלי אתמול עם תומר. הוא פוגע ומצטער ופוגע ומצטער. הוא כבר יודע שאני רוצה שנהיה ביחד אבל הוא ממשיך לומר שהוא לא יכול.
אני פשוט לא מבינה את זה.
המשכתי לעשות סיבובים והרגשתי את אור השמש נח עליי ושעברתי בחצר ראיתי זוג מתנשק.
כאילו דווקא בבית ספר אתם צריכים עכשיו להתנשק? מה דחוף לכם?
הזוג התנתק וראיתי שהזוג היה תומר ואמיליה.
מ - ה ???!?!?

מי אתם מעדיפים?

תומיליה / תומיאן ?

תכתבו בתגובות ותצביעוו♥️⁩
תהנווו😍