אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 30 ♡

החלטתי להחליף תמונה לסיפור אז תגידו מה דעתכם⁦♥️⁩

תהנוו ✨

נקודת מבט ליאן:

יצאתי מהמועדון בריצה שעיניי מלאות בדמעות.
למזלי המועדון היה קרוב לבית שלי אז התחלתי לרוץ לעברו. לא הפסקתי לבכות. הרגשתי כאילו מישהו לקח סכין וסיבב אותו עמוק בתוך הלב שלי פעם אחרי פעם אחרי פעם. כאב לי כל כך, כאב באמת. הרחוב היה מלא בהמולה של אנשים, זוגות שמטיילים , יד ביד בחיוך, בין שבילי הרחוב והסמטות, לא מפחדים מחושך, שומרים אחד על השני. משוטטים במקומות שרק החברים הכי טובים , נגד כל העולם, יכולים להיכנס אליהם. רציתי לקבור את עצמי עמוק באחד המקומות האלה ולשכוח מהלילה הזה.
המשכתי לרוץ בבכי עמוק.
הרגשתי רע כל כך. רע, וקר, תחושת בגידה.מי הילדה הזאת? מה שקרה היה מסוג הדברים שגורמים לך לתהות אם הכל היה סתם אשליה.מקרה כל כך קטן, שאין לי ולא שמץ של מושג מה הלך בו-
גרם לי להרגיש כאילו איבדתי הכל.
נכנסתי לבניין, הדלת נטרקה אחריי, ניסיתי לגרום לדמעות להפסיק כבר, לגרום לתחושות להיבלע בתוכי ולהבליג, להמשיך הלאה.
אבל לא שלטתי בהרגשה הזאת.נזרקתי על המיטה בפראות וקברתי את פניי בכרית עמוק. נשמתי נשימות עמוקות עד שנרגעתי.
מספיק. מספיק לבכות. מחר אקום ליום חדש, ואתגבר. אפילו שעכשיו זה נראה לי רחוק.

~יום למחרת~

"ליאן קומי כבר השעה רבע לשמונה" בר נכנסה לחדר שלי והעירה אותי.
"לא רוצה ללכת לבית ספר" אמרתי בקול עייף.
"את כל יום לא רוצה. קומי כבר" אמרה ולקחה לי את השמיכה.
"היי תחזירי לי" התרוממתי מהמיטה.
"שמחה לדעת שזה מקים אותך" היא זרקה אליי בחזרה את השמיכה.
"מה קרה אתמול?" היא שאלה כשראתה את העיניים האדומות שלי.
"כלום" אמרתי והשפלתי מבט.
"נו ליאן אני לא מתכוונת להתחנן" היא אמרה.
"ראיתי את תומר מתנשק עם מישהי אתמול" אמרתי ופרצתי בבכי נוסף.
"מה?! אתם כולה יומיים ביחד" היא אמרה והייתה בשוק.
"ראיתי" אמרתי והדמעות לא הפסיקו לרדת. הכאב חזר וכאב מאוד.
היא התקרבה אליי וחיבקה אותי.
"לא רוצה ללכת לבית ספר" אמרתי לה.
"את חייבת. את רוצה להראות לו שאת בוכה ולא רוצה לצאת מהמיטה? שאת לא רוצה לאכול וכואב לך עליו?! גם אם זה נכון וזה נכון כי אני בטוחה שכואב לך את לא מראה לו את זה. את קמה, מתלבשת יפה ומוציאה לו את העיניים שיראה טוב מה הוא הפסיד. והוא הפסיד" היא אמרה והקימה אותי מהמיטה.
לאחרונה התקרבנו ממש וכיף לי על זה כי רק עכשיו אני מבינה את הכיף בין גדולה. אייל בחיים לא היה אומר לי את זה..רק מחבק אותי ואומר לי שהכל יהיה בסדר.
היא התחילה לבחור לי בגדים ובינתיים הלכתי למקלחת.
התקלחתי והתארגנתי וירדתי למטה מוכנה.
"או ככה אני אוהבת לראות את אחותי" בר אמרה תוך כדי שהיא מתארגנת בעצמה לעבודה שלה.
"תודה בר" אמרתי לה וחיבקתי אותה.
"בכיף. כאות תודה את עוזרת לי לבחור רהיטים לבית החדש שלי" היא ענתה והנהנתי.
יצאתי לכיוון בית ספר ברגל עם אוזניות ומוזיקה כדי לנקות את הראש.
ראיתי שיש לי בטלפון:
4 שיחות שלא נענו מנועה
2 ממיכל ורוני
1 מאייל שישן אתמול אצל חבר כנראה ..
ואף אחת מתומר. הדמעות כבר עמדו לי בעיניים שוב אבל החלטתי שלא. אני לא אתן לו לראות אותי בוכה.
לא חזרתי לאף אחת מהשיחות כי אפגוש את כולם בעוד כמה דקות..

נקודת מבט שי:

אתמול במועדון שניה לאחר שתומר גם לעבר ליאן ראיתי את ליאן יוצאת מהמועדון ואת תומר מתנשק עם מישהי.
הילד הזה פסיכי?! מה הוא חושב לעצמו?
תומר התנתק מהאישה שהוא התנשק איתה והסתכל מופתע לעברה. הוא גרר אותה מחוץ למועדון והם כבר לא חזרו חזרה.
חשבתי שהוא יעזוב אותה ויצעק עליה על זה שנישקה אותו אבל כנראה שהיו לו תכניות אחרות.
הוא זוכר בכלל שיש לו חברה?! אכפת לי מליאן ואני לא רוצה שהיא תפגע מתומר..
הוא יכול להיות לפעמים קל דעת ואני עוזר לו אבל במקרה הזה החלטתי לא להתערב לו.
"מה שי? אתה לא איתנו היום" דניאל אמר לי.
"סתם מחשבות" אמרתי לו והחלטתי לו לשתף אותו במה שראיתי כי כנראה שאני היחיד שראה.
יצאתי מהמועדון וניסיתי להתקשר לתומר. הוא לא ענה.
ניסיתי שוב ובאתי לנתק אך שמעתי קול של בחורה בוקע מן הטלפון.
לא חשבתי שהוא באמת עשה את זה!!
"תומר מי זה שי? עניתי למישהו בשם שי" קולה של הבחורה היה מוכר. מוכר מאוד.
"תביאי את זה מה את עונה?!" שמעתי גם את קולו של תומר.
"הי שי.. מצטער שהלכתי קרה משהו" הוא אמר.
"מה קרה?" אולי טעיתי בהשערות שלי..
"לא תאמין. שירז חזרה" הוא אמר.

מי זאת שירז??
אם אהבתם תכתבו תגובות ותצביעוו😍