אהבה מסובכת - Love Is Complicated

פרק 84 ♡

נקודת מבט ליאן:

"ראיין?" שאלתי שראיתי אותו.
שיט זה לא עומד להיגמר טוב.
"אני גם אשמח לדעת מה את רוצה להגיד לתומר ליאן" הוא אמר והיה עצבני
"אהמ .. אהמ.. אתה לא אמור להיות במועדון עכשיו?" שאלתי בגמגום.
"אל תשני נושא ליאן. מה רצית להגיד לו?" הוא שאל ונעצד ליד תומר.
הם היו פחות או יותר באותו גובה אבל תומר נראה מאיים יותר וקשוח מראיין.
"רציתי רק לשאול אותו משהו בקשר לסכנה שיש לי שאני גרה כאן" אמרתי את הדבר הראשון שעלה לי לראש.
"זהו?" הוא שאל ובחן את תומר שעמד והסתכל עלינו
"כן ברור שזהו" מיהרתי להגיד
"אז מה רצית לשאול בסוף?" תומר נכנס לשיחה ושאל
"אה .. אם אני אמשיך לגור כאן לתמיד.. אני אמות?" שאלתי ושניהם עיוותו את פרצופיהם.
"אני לא יודע מה לענות על השאלה הזאת ליאן" תומר ענה
"טוב אז נראלי שהבנתי.. תודה" עניתי במהירות וראיין היה מבולבל.
"איך הגעת לפה?" שאלתי את ראיין
"זה המועדון שדיברתי עליו ליאן" הוא ענה ובחן את תומר
"מה אתה עושה פה?" ראיין שאל את תומר
"הייתי פה עם חבר שלי" הוא ענה ברוגע והסתכלתי לראות איפה המכונית.
אייל כנראה כבר נסע עם שי..
"טוב ליאן בואי ניכנס" ראיין אמר
"אני לא חושבת שיש לי מצב רוח" עניתי
"מה?" הוא שאל מבולבל
"אין לי מצב רוח.. אני רוצה לחזור למלון" עניתי
"אבל למה עכשיו?" ראיין שאל ונראה עצבני.
מה יש לו? הוא בחיים לא היה כזה.
"גבר דבר אליה יפה. היא רוצה ללכת היא תלך" תומר התערב ודיבר אל ראיין
"סתום ת'פה ואל תדבר ותפנה אליי" ראיין התגרה בו ואמר.

נקודת מבט תומר:

הוא אמר לי הרגע לסתום?!
הרגשתי את הכעס משתלט עליי.
הפכתי אותי ואותו והצמדתי אותו לקיר.
"שלא תעז לדבר אליי או אל ליאן ככה שוב. אתה כנראה לא יודע מי אני ולמה אני מסוגל" הזהרתי אותו וחנקתי אותו קצת.
"תומר עזוב אותו" שמעתי את ליאן צועקת.
אנשים סביבנו התקהלו ואני מיהרתי לעזוב אותו.
"אל תשכח את האזהרה הזאת. פעם הבאה אני לא אתחשב בזה שאתה חבר של ליאן" אמרתי והלכתי משם.
למועדון כבר לא באלי לחזור.
דאגתי איך ליאן תחזור הביתה אבל לא יכולתי לחזור לשם.
התקדמתי בדרך בלי לדעת לאיפה אני ממשיך..

נקודת מבט אייל:

הכנסתי את שי לרכב ונסעתי לבית שלי כי העדפתי להביא את שי לשם..
לא פחדתי להשאיר את ליאן שם כי ידעתי שתומר נמצא שם. על ראיין אני עדיין לא סומך ממש כי אני לא מכיר.
"אתה אייל?" שי מלמל בקולו השיכור מהמושב האחורי.
התלבטתי אם לענות לו או לא והחלטתי שכן.
"כן בכבודי ובעצמי" עניתי לו
"אה אתה חבר שלי" הוא אמר בקול ילדותי
מה קורה לבן אדם הזה שהוא שיכור לעזאזל?!
"נכון שי" עניתי לו כמו לילד קטן
הוא צחק ונשאר בשקט עד סוף הנסיעה.
עזרתי לו לקום והובלתי אותו פנימה לבית שלי.
השכבתי אותו על המיטה שלי והתחלתי לחלוץ לו נעליים.
המון פעמים קרה לי שהחזרתי חברים שיכורים הביתה ולכן אני יודע מה לעשות.
"איפה אני..?" הוא מלמל לתוך הכרית
"בבית שלי" עניתי לו
"אני בבית של חבר שלי" הוא צהל פתאום
אני חייב לזכור מחר להגיד לו להפסיק לשתות.
"שי תשכב בשקט ולך לישון" אמרתי לו
שמתי את הנעליים שלו בצד ובהיתי בו.
פתאום הוא קם ונעמד על שתי רגליו.
"שי מה אתה עושה?" שאלתי אותו
"חם לי" הוא התלונן והוריד את החולצה שלו.
"למה כל כך חם פה?" הוא שאל ונשכב בחזרה על המיטה.
למרות שאני הומו כל כך הרבה שנים, אף פעם לא הייתי במצב כזה עם אחד החברים הקודמים שלי.
אני גם אף פעם לא הרגשתי משהו כזה עם אחד מהם.
הרגשתי את הלב שלי דופק.
שי היה חתיך, אין ספק.
נכנסתי להתקלח ואחר כך נשכבתי לידו ונרדמתי.

נקודת מבט ליאן:

ראיין היה המום ממה שקרה עכשיו עם תומר ופחדתי מאיך שהוא יגיב.
"הוא האקס שלך?" הוא צרח
אז ככה הוא הגיב..
"כן.. אני ממש מצטערת על כל זה" מלמלתי הוא צחק צחוק ללא הומור וגיחך.
"אנחנו הולכים. גם לי הרסתם את החשק להיכנס חזרה למועדון" ראיין הודיע ופחדתי.
ראיין אף פעם לא היה כזה .. גם אם הוא התעצבן בגלל משהו הוא התנהג אחרת מאיך שהוא עכשיו.
זה כאילו אני מדברת עם בן אדם אחר.
ראיין נכנס למכונית ששכרנו שעדיין לא תוקנה ואני נכנסתי אחריו לידו.
"ראיין אתה נהגת.. אתה לא יכול לנהוג בוא נתחלף" אמרתי
"מעניין לי" הוא אמר והתחיל לנסוע.
אני לא יודעת ממה פחדתי יותר, מזה שהמשטרה תעצור אותנו או מראיין.
הגענו במהירות למלון וראיין יצא וטרק את הדלת.
אוקיי, הוא עצבני. מאוד.
"ראיין אתה יכול לדבר איתי מה יש לך?!" צרחתי עליו שנכנסנו לחדר.
"כלום ליאן" הוא ענה
"נוו" הייתי כבר חסרת סבלנות
הוא התקרב אליי ולקחתי צעד אחורה.
הוא הפחיד אותי עכשיו אני לא רוצה להיות קרובה אליו.
הוא התקרב עוד צעד וברגע אחד הצמיד את שפתיו לשלי ונישק אותי.
בהתחלה התנגדתי ואז זרמתי אבל באותה שנייה הוא ניתק את השפתיים שלנו וזרק אותי על המיטה.
"ראיין מה יש לך?!" צעקתי וניסיתי לקום מהמיטה אבל הוא הספיק לעלות מעליי.
הוא התקרב לנשק אותי אבל הסטתי את ראשי אז הוא החליט לעבור לצוואר.
שמתי את ידי על החזה שלו וניסיתי להתנגד ולדחוף אותו אבל הוא לא הקשיב.
"די ראיין" אמרתי
"שקט" הוא אמר
"די אני לא רוצה" ביקשתי
"שקט" הוא צעק והחזיק את ידיי מעל ראשי.
מה עובר על ראיין?
זה בן אדם שונה לגמרי ממי שהיה איתי במשך שנתיים.
הדמעות התחילו לרדת מעיניי.
עם כל זיכרון שחוזר אליי דמעה נוספת יורדת.

#פלאשבק#
הוא עלה מעליי והתחיל להפשיט אותי בכוח.
"דיי תעזוב אותי" צרחתי
כמובן שזה לא עזר והוא המשיך לעשות מה שהוא עשה.
בכיתי בלי סוף וניסיתי להתנגד, אבל זה לא עזר.
#סוף פלאשבק#

"ראיין דיי" צעקתי בכל כוחותי
"ליאן עוד מילה אחת ואת יודעת מה יקרה" הוא איים עליי ולא העזתי לפתוח את פי.
אני לא רוצה לעבור את זה שוב.
הכאב גדול מדי ואני לא רוצה לחוות אותו שוב.

איך חגגתם את ל"ג בעומר??

מקווה שנהנתם⁦♥️⁩⁦🔥